העיתון המקצועי לענייני מסים

עורכים מקצועיים: יעקב גולדמן, עו"ד. אורי גולדמן, עו"ד
מנהל מערכת: אורי גולדמן, עו"ד

יום א' 18.08.2019

תסדיר: 2019-08-18

קיזוז הפסדים בין חברות בהתאם לחוקי העידוד

גירסה להדפסהגירסה להדפסה
מספר הגיליון: 
400
תאריך: 
22/03/2007
שנות המס שבערעור הינן השנים 1999, 2000, 2001 ו 2002. הצדדים בערעור הגיעו להסדר דיוני בדבר עובדות ופלוגתאות מוסכמות דלהלן:
1. המערערת הינה חברה העוסקת בייצור ושיווק מוצרים נלווים לענף הבניה כגון: טיט, טיח, דבקים וכיו"ב. אין עיסוקה של המערערת ברכישה ומכירת חברות.
2. למערערת מפעל תעשייתי לייצור טיח שהוענק לו מעמד של מפעל מאושר בהתאם לחוק עידוד השקעות הון, התשנ"ט–1959 (להלן: "חוק עידוד השקעות"). הכנסות המפעל המאושר, זכאיות להטבות מס עפ"י "המסלול החלופי", מכוח הוראות סעיף 51 לחוק עידוד השקעות (להלן:" הכנסות במסלול החלופי". (בנוסף, למערערת הכנסות ממפעליה האחרים, הכנסות החייבות במס חברות עפ"י סעיף 126 לפקודה (להלן: "הכנסה מפעילות רגילה").
3. בשנות המס נשוא הערעור, למעט שנת 2002, החזיקה המערערת בכל מניותיה של חברת כלל בטון בע"מ (להלן: "חברת הבת"), שהכנסותיה חייבות במס חברות בהתאם לסעיף 126 לפקודה. בשנים נשוא הערעור, לחברת הבת הפסדים לצרכי מס.
4. המערערת וחברת הבת הינן חברות תעשייתיות כהגדרתן בחוק עידוד התעשייה (מיסים) התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק עידוד התעשייה"). המערערת בחרה להגיש דו"ח מאוחד עם חברת הבת בהתאם לזכות המוקנית לה בהוראת סעיף 23 לחוק עידוד התעשייה ועשתה כן בכל שנות המס נשוא הערעור, למעט שנת 2002 (שכן בשנה זו חברת הבת כבר לא הייתה בבעלות המערערת).
5. בכל שנות המס נשוא הערעור קיזזה המערערת את הפסדי חברת הבת, במסגרת הדו"ח המאוחד, כנגד הכנסותיה מפעילות רגילה בלבד. יתרת ההפסדים הועברה על ידה לשנות המס הבאות ולא קוזזה כנגד הכנסותיה במסלול החלופי.
6. בשנת המס 2002 מכרה המערערת את מניות חברת הבת. ממכירה זו נבע לה רווח הון ראלי שאותו ביקשה לקזז מול ההפסד העסקי המועבר של חברת הבת.
כן הוצהר על ידי המשיב בהסכמה כדלקמן: "המשיב מצהיר בזאת כי הפסדים שיקוזזו בכל שנה במסלול החלופי (עד גובה ההכנסות מהמסלול החלופי) לא ימוסו במס חברות בעת חלוקת דיבידנד, ולפיכך לא תתעורר בעיה של כפל מס- כנטען בסעיף 2ד' להודעת נימוקי הערעור."
הפלוגתאות המוסכמות:
1. האם חייבת המערערת במסגרת הדו"חות המאוחדים, לקזז את הפסדי חברת הבת מהכנסתה במסלול החלופי (כעמדת המשיב), או שהיא רשאית לקזזם רק כנגד הכנסתה מפעילות רגילה, ולהעביר את יתרת ההפסדים לשנות המס הבאות (כעמדת המערערת).
2. במידה שתתקבל עמדת המערערת בפלוגתא הראשונה – האם רשאית המערערת לקזז את הפסדיה העסקיים מהשנים שקדמו לשנת 2002 כנגד רווח ההון הריאלי שנבע לה ממכירת מניות חברת הבת? לעמדת המשיב היא אינה רשאית לעשות כן מאחר שרווח ההון אינו בבחינת רווח הון בעסק.
 
ביהמ"ש המחוזי בת"א- כב' הש'     מ. אלטוביה:
 
בפלוגתא הראשונה עמדת המשיב היא, כי הכנסה במסלול החלופי היא "הכנסה חייבת", שמועד תשלום מס החברות בגינה נדחה למועד חלוקת הדיבידנד, שמקורו באותה הכנסה. משכך, סעיף 28 לפקודה מצריך, כי הפסדים יקוזזו מכל ההכנסות החייבות של החברה בדו"ח המאוחד, בין אם הן 'רגילות' ובין אם הן 'הכנסות מפעל'. המערערת טוענת, כי סעיף 51 לחוק עידוד השקעות הון קבע פטור ממס על הכנסתו של "מפעל" כהגדרתו ולתקופות הקבועות בסעיף. בהמשך לכך, לאור לשונה של הגדרתה של "הכנסה חייבת", הרי שהכנסה מן המסלול החלופי אינה באה בכלל "הכנסה חייבת" ועל כן עמדה המערערת בדרישת סעיף 28 לפקודה שעה שקיזזה את ההפסדים רק מן ההכנסה הרגילה.
לפי ביהמ"ש, סעיף 51(ב) מעניק פטור על הכנסה שוטפת בעוד סעיף 51(ג) מטיל מס חברות על החברה על חלוקת דיבידנד בנוסף על המס החל על מקבל הדיבידנד. ויודגש, המחוקק לא דחה את מועד החיוב במס בגין הפקת ההכנסה, אלא שקבע תמריץ שלילי לחלוקתה כדיבידנד בדרך של חיוב במס, הגם שדרך החיוב במס נגזרת משעור מס החברות שהיה חל בעת שהופקה ההכנסה. לו היה מדובר במס נדחה, סביר כי המחוקק היה נותן ביטוי לשאלת העיתוי בדרך של קביעת מנגנון שערוך והצמדה. לא כך נעשה. העובדה כי שיעור התמריץ השלילי הוא כשעור התמריץ החיובי, אינה הופכת הכנסה פטורה להכנסה חייבת שהמס בגינה נדחה. לפיכך באשר לפלוגתא הראשונה, קבע ביהמ"ש, כי דינו של הערעור להתקבל, הואיל ואין הדין סובל חיוב המערערת בקיזוז הפסדיה המועברים כנגד הכנסותיה המועדפות.
בפלוגתא השניה - בדק ביהמ"ש האם רווח הון שנצמח למערערת ממכירת מניות חברת הבת מהווה "רווח הון בעסק" אשר ממנו ניתן לקזז הפסדים עיסקיים מועברים, כלשון סעיף 28 (ב) לפקודה?
לפי ביהמ"ש, את המונח רווח הון בעסק שבסעיף 28(ב) לפקודה, ראוי לפרש מתוך הקשר רחב של המושג עסק, שעה שמדובר בחברת אם וחברת בת שהן יחידה כלכלית אחת וכאשר שתיהן "מפעלים תעשייתים בני קו ייצור אחד". גישה זו עולה בקנה אחד עם הגישה להכרה בבסיס רחב של הזכות לעשות שימוש בהפסדים לקיזוז. במקרה דנן מדובר בשתי חברות העוסקות באותו תחום, שתיהן מפעל תעשייתי, עורכות ומגישות דו"ח מאוחד, כזכותן על פי סעיף 23 לחוק עידוד התעשייה כאמור. מכאן שמכירת מניות חברת הבת כמוה כמכירת נכס הון בעסק. אין מקום לאבחנה בין מכירה במישרין של פס הייצור או באמצעות מכירתו באמצעות מכירת החברה כאשר אין מחלוקת בין הצדדים, כי מדובר ברכיבים נפרדים של אותה יחידה כלכלית. על כן, יש להתיר קיזוזם של הפסדים שוטפים מועברים במקרה דכאן, כנגד רווח ההון הראלי שנצמח בשל מכירה זו.
תוצאה:
הערעור התקבל. המשיב ישא בהוצאות המערערת וכן בהוצאות שכ"ט טרחת עו"ד בסך 25,000 ₪.
 
ניתן ביום 19.3.07
ב"כ המערערים: עוה"ד עמנואל גבאי ואליעזר צוקרמן.
ב"כ המשיב: עו"ד שירלי אנגלרד .


 

אין האמור באתר מהווה יעוץ משפטי, יעוץ מקצועי, חוות דעת, סקירת המצב המשפטי ו/או הדין הרלבנטי.

ליעוץ משפטי ניתן ליצור קשר עם משרד עורכי הדין גולדמן ושות'

הנני מסכים/מסכימה לתקנון האתר.