נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות בשומת מע"מ

♦ המערער הגיש ערעור לגבי שומת מס תשומות שהוציא לו המשיב ובה דחה את השימוש בחשבוניות שלטענת המערער ניתנו בגין שכירת פועלים יומיים מארבע חברות שהוציאו את החשבוניות. חברות אלה חשודות ע"י המשיב בהוצאת חשבוניות פיקטיביות ו/או שלא כדין.

 ♦ עפ"י דין אם ספרי המערער לא נפסלו, כפי שהיה במקרה זה, תקינותם של הספרים גורמת להעברת נטל הבאת הראיות לשכם המשיב. אלא שהוראה זו מסויגת רק למקרה שבו השאלה שבמחלוקת נובעת מהספרים. אם המחלוקת היא חוץ-פנקסית, מוטל נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות (הראשוני) על כתפי המערער. במקרה הנדון המשיב עמד הן בנטל השכנוע הן בנטל הבאת ראיות להוכחת הטענה שהחשבוניות אינן ראויות לניכוי, והמערער לא עמד בנטל להוכיח כי פעל בתום לב בכל הנוגע ליחסיו עם העוסקים האמורים.

 

 ביהמ"ש המחוזי בנצרת – כב' הש' נ. ממן – סג"נ:

 

 ♦נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות: בערעור מס מסוג זה נטל השכנוע מוטל על המערער. אם ניהל המערער ספרים כדין והספרים לא נפסלו, הרי למרות שנטל השכנוע מוטל עליו, תקינותם של הספרים גורמת להעברת נטל הבאת הראיות לשכם המשיב. אלא שהוראה זו מסוייגת רק למקרה בו השאלה שבמחלוקת נובעת מהספרים. אם המחלוקת היא חוץ-פנקסית, מוטל נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות (הראשוני) על כתפי המערער. תום הלב נחוץ למקרה שהמערער יטען כי למרות שבית המשפט קבע שהחשבוניות פסולות יש להתיר לו לנכות את מס התשומות הכלול בהן משום שפעל בתום לב. העובדה שהמערער קיבל מהעוסקים האלה חשבוניות עשתה אותו בעיני המשיב, לכאורה כחלק ממעגל העוסקים בחשבוניות בלתי חוקיות. בנסיבות אלה עובר אליו הנטל להוכיח את תום ליבו. זהו המצב המשפטי כיום.

♦ המשיב לא טען עובדות חלופיות: בסיכומי המערער נבחנה השאלה האם נימוקי השומה עומדים בדרישות תקנה 72 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, באשר הם כוללים לדעת המערער, עובדות חילופיות או סותרות. טענה זו נדחתה משלושה נימוקים: א. המערער לא ביקש בשום שלב של הדיון לקבל הבהרות או פרטים נוספים או למחוק את כתב התשובה בנימוק שהוא מכיל טיעון עובדתי סותר. ב. אין מדובר בטיעון עובדתי סותר, "הפיקטיביות" של החשבוניות אינה סותרת את הטענה שהוצאו "שלא כדין". הביטוי "פיקטיביות" למרות חוסר הדיוק שבו, יכול בהחלט לסבול גם את המשמעות של "הוצאה שלא כדין". ג. תקנה 72 הנ"ל מתירה טיעון עובדתי חלופי אם הצהיר הטוען כי העובדות כהוויתן אינן ידועות לו. המשיב מעולם לא התיימר לדעת לאשורם את פרטי מהלכיו המסובכים של המערער עם ארבעת העוסקים המפוקפקים.

♦ המערער לא עמד בנטל ההוכחה: המערער ועדיו לא נתנו גרסה ברורה וסדורה. העובדה שהמערער העיד אחרון, לאחר ששמע את חקירתם של כל העדים, אינה מוסיפה למהימנותו, מסמכים חשובים היכולים להעיד על אמיתות העסקאות ועל תום ליבו של המערער לא הוצגו כראיה, העוסקים אולי סיפקו למערער פועלים על ידי כך שהסיעו אותם או ארגנו אותם לקראת העבודה הצפויה אצל המערער, אך הם לא סיפקו פועלים   שהועסקו על ידיהם. יש תצפית מהמערער ומבא כוחו שיטרחו להציג בפני המשיב ולאחר מכן בבית המשפט הוכחות שהעוסקים שילמו את שכר הפועלים, נהגו כלפיהם כמעסיקים, הכירו אותם, וכו'.

♦ ספרי המערער אינם ראיה אמינה: ספרי המערער לא נפסלו חרף השימוש שעשה המערער בחשבוניות פסולות, ואין בכך כדי לפגום בשומה.

♦ התשלומים במזומן: תשלומים אלו הם ראייה כבדת משקל בעד המסקנה שההתנהלות לא היתה בתום לב. כל עוסק סביר ישאל את עצמו מדוע חוזר ודורש ממנו הספק שלו לקבל את כספו דווקא במזומן. לא בקלות נקבל כסבירה, אפילו במישור המסחרי - הפרטי, הימנעות מלשמור את מסמכי התחשבנות ובמיוחד הימנעות מלקבל קבלה כשמדובר בתשלום במזומן. מותר לנכות את מס ההתשומות לא רק אם יש בידי העוסק חשבונית מס כחוק, אלא גם אם הוא יכול להוכיח, כי היא משקפת עסקה אמיתית בפרטים ובסכום הנקובים בחשבונית. קיזוז מס תשומות על יסוד חשבונית בלבד, שאינה מהווה קבלה על התשלום שנעשה במזומן וללא מסמכי ההתחשבנות שגיבשה את הסכום ואת דרך חישובו, אינו יכול לעבור ללא בדיקה מצד המשיב, ואם אין הוא משתכנע בנכונות הפרטים רשאי הוא ואף חייב הוא לפסול את העסקה ואת החשבונית עד שיוכיח העוסק את אמיתותן. המערער לא הוכיח בסופו של דבר את אמיתות העסקאות, סכומן והיקפן.

♦ המערער, הפועלים ומעסיקיהם- התנהלות בלתי מקובלת: סוגיית העסקת הפועלים ראויה להיבדק מהיבט נוסף: המערער לא שמר תחת ידיו את רשימות הפועלים שארבעת העוסקים הנדונים ספקו לו. כל מי שמעסיק במישרין וגם באמצעות חברות כוח אדם עובדים בהיקף שכזה, בהכרח מודע לצורך לדעת בכל עת מי עבד אצלו, מתי החל ומתי סיים לעבוד; מה גילו, אזרחותו או מעמדו של העובד; האם הוא עומד בקריטריונים של דיני העבודה, דיני הבריאות וכו'. התירוץ שנתן המערער להתנהלות הזו אינו משכנע. המערער טען שידע בשעת מעשה מי בא לעבודה ומי נעדר, מי חולה ומי בריא. אבל כל בעל עסק יודע, שאין להסתפק בידיעה הזו ברגע התרחשותה. הבעיות והתביעות מתעוררות תמיד מאוחר יותר. אך המערער לא דאג ליום המחרת; ההווה, כנראה, היה מפתה יותר. 

 

♦ הערעור נדחה.