העיתון המקצועי לענייני מסים

עורכים מקצועיים: יעקב גולדמן, עו"ד. אורי גולדמן, עו"ד
מנהל מערכת: אורי גולדמן, עו"ד

יום ה' 02.07.2020

תסדיר: 2020-07-02

מענק שניתן בזיקה לעבודה מהווה "הכנסת עבודה"(ע"מ גליקמן)

גירסה להדפסהגירסה להדפסה
מספר הגיליון: 
685
תאריך: 
26/12/2013
  אליהו זאב גליקמן (להלן: "המערער") כיהן החל משנת 2005 ובמועד הרלוונטי בתפקידים בכירים בחברת "פרטנר תקשורת בע"מ" (להלן: "פרטנר"). המערער קיבל את משכורת מפרטנר, דיווח עליה כדין ושילם את המס המתחייב בגינה. ביום 12.8.2009 מכרה חברת ADVENT INVESTMENTS PTE LTD (להלן: "החברה הזרה") את מניותיה בפרטנר תמורת סך של 1.381 מיליארד דולר (להלן: "עסקת המכירה"). בעקבות האמור, פנתה החברה הזרה במכתב למערער ולעובדים נוספים בפרטנר והודיעה, כי אף שאין לה כל חובה לעשות כן, בכוונתה ליתן להם, לפנים משורת הדין, מענק ייחודי, חריג וחד פעמי, כמחווה של הכרת תודה אישית והערכה על סיוע להעלאת ערכה של פרטנר ותרומתם למחיר עסקת המכירה שהפיקה החברה הזרה מעסקת המכירה. החברה הזרה חילקה מענק בסך 6.5 מיליון דולר ל-4.4% מעובדי פרטנר, שזהותם איננה ידועה למערער. המערער הגיש דו"ח על הכנסותיו לשנת המס 2009, ובו, בין היתר, דיווח על המענק שקיבל כהכנסה פטורה ממס מהיותה מתנה.     
 
♦ עמדת המשיב הינה, כי המענק החד פעמי והחריג אינו הכנסה פטורה ממס אלא מהווה הכנסת עבודה לפי סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), תשכ"א-19611 (להלן: "הפקודה").
 
לטענת המערער, יש לראות את המענק כמתנה. בהתייחס לחוק, טען המערער, כי המונח "הכנסה" מוגדר בסעיף 1 לפקודה, ככזה הניתן לשיוך לאחד מהמקורות הנזכרים בסעיפים 2 ו-3 לפקודה. דהיינו, שתקבול פלוני יסווג כ"הכנסה" לצורכי הפקודה, עליו מחד, להיחשב כהכנסה ומאידך להשתייך לאחד מהמקורות המנויים בסעיפים 2 ו-3 לפקודה. המערער הוסיף, כי יישומם של המבחנים הקבועים בדין להגדרת הכנסה חייבת במס במקרה דנן מעלה באופן ברור, כי אין המדובר בתקבול המהווה הכנסה בידי המערער.
 
לטענת המשיב, המערער קיבל את המענק בשל היותו עובד בחברת פרטנר, בתמורה לעבודתו, והוא נבע כולו ממעמדו כעובד בחברת פרטנר והוא לא היה זכאי לו, אלמלא עבד בחברה. יש לזכור כי המערער ועובדים נוספים בחברת פרטנר, והם בלבד, קבלו תשלום מבעלת השליטה בחברה; פלוני אלמוני, אשר לא עבד באותה עת בחברת פרטנר לא זכה ב"מתת שמים", דוגמת זו. המענק שולם באמצעות נאמן שמונה על ידי פרטנר, שזהותו ותנאי העסקתו נקבעו על ידיה, ואושרו על ידי החברה הזרה. גובה המענק שקיבלו העובדים נגזר בעיקר מתפקידו בפרטנר, תוך התחשבות מסוימת גם בוותק. לחלופין טען המשיב כי ככל שתדחה טענתו לפיה המענק הינו הכנסת עבודה מכח סעיף 2(2) לפקודה, הרי שמדובר בהכנסה לפי סעיף 2(10) לפקודה, המכונה גם 'סעיף העוללות'.
 
ביהמ"ש מרכז-לוד בפני כב' השופט ד"ר אחיקם סטולר:
 
ביהמ"ש קבע, כי כאשר משולם סכום כסף בזיקה לעבודה, הרי שיש לראות בסכום כנובע מעבודה, ועל כן הכלל הוא, שהסכום ייחשב כהכנסת עבודה.

הנטל להראות קיומה של מערכת יחסים אחרת, שאינה קשורה לעבודה, ולשכנע כי הסכום שולם שלא במסגרת העבודה מוטל על שכמו של העובד. סוגיית נטל ההוכחה לא עלתה בסיכומי המערער ומשכך ביהמ"ש קיבל את עמדת המשיב בסוגיה זו, לפיה הנטל מוטל על כתפי המערער.

ביהמ"ש קבע, כי סכום הכסף שקיבל המערער מהחברה הזרה התקבל כהכנסת עבודה בגין היותו עובד בחברת פרטנר מהחברה הזרה שהייתה בעלת שליטה בפרטנר, בשנת המס 2009. על פי הפסיקה, תכליתו של סעיף 2(2) היא לתפוס ברשת המס כל הכנסה של עובד שניתנת לו מכח עבודתו, "יהיה אופיה או צורתה אשר יהיה" (עניין סלפיתי), ואשר לא הייתה מתקבלת אצל העובד לולא עבד אצל מעבידו. זאת ועוד, גם הפסיקה וגם הספרות הכירו בהכנסה מעבודה לפי סעיף 2(2) לפקודה, אף כאשר ההכנסה אינה מגיעה לעובד באופן ישיר מידי המעביד. ביהמ"ש שוכנע כי אילולא המערער עבד בפרטנר לא היה מקבל כל תשלום. המערער בהיותו עובד של פרטנר ועובדים נוספים בחברת פרטנר, והם בלבד, קיבלו תשלום מבעלת השליטה בחברה; כמו כן, נעלה מכל ספק, כי החברה הזרה לא העניקה מענקים מעין אלה לזרים אשר לא עבדו באותה העת בחברת הבת פרטנר. יתר על כן, מכתב החברה הזרה מוען לא למערער אלא לשורת בעלי תפקידים בפרטנר שתפקידם היה, כפי הנראה, להחליט כיצד יחולק הסכום שהוקצה לכך על ידי החברה הזרה. מכתב החברה הזרה ובעלת השליטה לא נשלח אל המערער, אלא לכתובתה הרשמית של פרטנר ומוען לשלושה גורמים חשובים בה: יו"ר הדירקטוריון, יו"ר ועדת הביקורת של הדירקטוריון וליו"ר ועדת התגמול בדירקטוריון.

חלוקת המענק למערער ולעובדים רבים נוספים דרך פרטנר מכספים שהוקצו על ידי בעלת השליטה, היא החברה הזרה, משמעה כי מדובר במענק הקשור לעבודה, אם לא בקשר ישיר, אזי בקשר עקיף שבו הכירו החוק והפסיקה באופן ברור ומפורש.

סכום המענק הוגדר על ידי החברה הזרה כסכום ברוטו, והועבר אל הנאמן שמינתה פרטנר בכפוף לניכוי במקור ולתשלום כל מס המתחייב ממנו. אף עובדה זו מלמדת על כך, כי גם לשיטתה של החברה הזרה מדובר בסכום שהינו שכר עבודה, שהרי המונחים של נטו וברוטו, ניכוי במקור ותשלום מס אינם רלוונטיים למתנות, אלא רק בהקשר של שכר.
 
הטענה כאילו קיבל המערער את המענק כ"אות הוקרה" בשל איכויותיו האישיות איננה מתיישבת, עובדתית, עם נסיבות הענקתה. הסכום הגבוה והעובדה שנגזר מסכום כולל, שהחליטה החברה הזרה, בעלת השליטה בפרטנר, לשלם למספר גדול של עובדים – חורג מגדר מתנת הוקרה, או תודה.
 
תוצאה:
הערעור נדחה.
 
ניתן ביום 19.12.2013
ב"כ המערערים: עו"ד ד"ר משה דרוקר
ב"כ המשיב: עו"ד גלית פואה ויעל הרשמן פרק' מחוז ת"א (אזרחי)

 

 

 

אין האמור באתר מהווה יעוץ משפטי, יעוץ מקצועי, חוות דעת, סקירת המצב המשפטי ו/או הדין הרלבנטי.

ליעוץ משפטי ניתן ליצור קשר עם משרד עורכי הדין גולדמן ושות'

הנני מסכים/מסכימה לתקנון האתר.