♦ המערער ניהל עסק למתן שירותי שליחויות. היקפי פעילותו היו נמוכים ממחזור המינימום של עוסק מורשה. בהעדר עסקאות חייבות לא יכול היה המערער מלכתחילה לנכות תשומות. המשיב הוציא למערער שומת תשומות לשנים 2000 -2001 ועל כך הערעור.
♦ לטענת המערער, הוא ניהל ספרים כחוק ועבר בדיקות קודמות על ידי מע"מ נתניה. המשיב ידע כי המערער מוכר כאדם ישר וחיובי אולם ביטל את דבריו.
אין מקום לטענה, כי לא נמצאה עדות לביקורת שכן הכל חייב להיות רשום.
כמו כן נטען, כי חוצפתו של המשיב בגין אמירתו, כי לא נערכה ביקורת במס הכנסה גובלת בשערוריה, שכן מנהל במס הכנסה המכיר את המערער אישית ביצע את הביקורת ואמר לו לכלול ביגוד במסגרת הספרים.
אובדן הספרים בעת המעבר מדירה לדירה מהווה כוח עליון.
טענה נוספת הועלתה כנגד מניעתו של המשיב להטיל קנס גבוה עקב סיבות אישיות.
לטענת המערער, אחרי "שהמדינה רצחה" באופן יזום את המערער, אין זה סביר, כי הוא ישלם עכשיו סכום של 42,000 ₪. המערער נשאר ללא עבודה ואין מקום לדרוש ממנו סכומים שמעולם לא הרוויח.
המערער ציין, כי הוא מכר את ביתו ובחלק ניכר מסכום זה קנה רכב מסחרי בעלות של 200,000 ₪. אחרי שהגיש בקשת החזר למע"מ, החל עניין הביקורת והכסף לא הוחזר.
המערער נאלץ לסגור את תיק העוסק המורשה, נשאר עם רכב גדול ללא החזר מע"מ, ללא החזרי הוצאות וללא עבודה. המערער צרף מכתב בו תאר את מה שכונה על ידו "משפט הדרייפוס" שלו.
♦ לטענת המשיב, גם בהנחה שהמערער היה עוסק, התשומות לא היו מותרות בניכוי. בביקורת שנערכה בספרי המערער אצל המשיב, התברר, כי בכל שנה ביקש המערער החזרים, שכן עפ"י הדיווחים שלו עלו התשומות המדווחות על סך העסקאות המדווחות.
המשיב בדק את ספרי המערער והתברר, כי המערער ניהל את ספריו שלא כדין והחשבוניות נוכו שלא כדין.
המערער ניכה תשומות למרות שהן התייחסו למגוון חשבוניות אשר לא היו קשורות לעסק שניהל. בכלל זה מדובר בתשומות הקשורות בכלי הרכב של ביתו, הוצאות ביגוד והנעלה, הוצאות טיפולי שיניים, תרופות, חשמל בבית וכדומה.
החשבוניות לא כללו מע"מ, לא היו מפורטות ולא היו ערוכות לפי התקנות.
הביקורת אף העלתה, כי המערער לא רשם את התשומות בספרי העוסק, אלא ארז אותן בצרורות במעטפות נייר ולכן לא ניתן היה להתחקות אחר מקור הניכוי. החשבוניות אינן עומדות בהוראות סעיף 38 לחוק. המערער אף ניהל את ספריו בסטיה מהותית מהנדרש.
בימ"ש מחוזי ת"א - יפו - כב' הש' ד.קרת-מאיר:
♦ עוסק זכאי לנכות ממס שהוא חייב מס תשומות הכלול בחשבנויות מס אשר הוצאו לו כדין, לפי הוראת סעיף 38(א) לחוק.
נראה, כי במקרה הנוכחי לא יכול היה אכן המערער מלכתחילה לנכות את התשומות אשר נדרשו על ידו, שכן היקפי הפעילות שלו היו נמוכים ממחזור מינימום של עוסק מורשה כפי שנקבע בסעיף 31(3) לחוק.
מהפירוט אשר ניתן בסעיף 7 לכתב התשובה, עולה במפורש, כי בכל שנה ביקש המערער החזרים מהמשיב, שכן עפ"י דיווחיו עלו התשומות המדווחות על סך העסקאות המדווחות.
עדותו של המשיב, על פיה לא נרשמו התשומות בספרי העוסק אלא שהן נארזו בצרורות מבלי שהן קיבלו ביטוי בספר תקבולים - לא נסתרה.
גם לגופו של ענין, מתוך עיון בפירוט המדגמי של התשומות שנכללו במעטפות, נראה אכן, כי המערער לא עמד בנטל להוכיח כי מס התשומות אשר נדרש הינו בגין חשבוניות אשר ניתנו לו במסגרת עסקו.
בנסיבות הענין מקובלת עלי הדרך שבה בחר המשיב, שהיא הדרך הקלה יותר למערער. כלומר, המשיב שם את המערער בדרך של חיוב מס התשומות העולה על סך מס העסקאות שדווח - חיוב המערער בהחזרים שהוחזרו ממע"מ במהלך התקופה הרלוונטית.
אין ספק, כי חיוב מס התשומות שאינו מותר בניכוי, מבלי למסות את מס העסקאות מעבר למחזור המדווח, היה מביא לתוצאה קשה יותר מבחינת המערער.
אין גם מחלוקת, כי המערער לא ניהל ספרים כדין, שכן עפ"י עדותו לא ניהל ספר הזמנות.
תוצאה:
♦ הערעור נדחה.
ניתן ביום 5.10.09
ב"כ המערער: לא צוין.
ב"כ המשיב: לא צוין.