העיתון המקצועי לענייני מסים

עורכים מקצועיים: יעקב גולדמן, עו"ד. אורי גולדמן, עו"ד
מנהל מערכת: אורי גולדמן, עו"ד

יום ד' 11.12.2019

תסדיר: 2019-12-11

תקינות שומה לפי מיטב השפיטה המתבססת על חקירה פלילית

גירסה להדפסהגירסה להדפסה
מספר הגיליון: 
724
תאריך: 
26/02/2015

   ♦ מר עאמר חרחש (להלן: "המערער") הפעיל עסק להשכרת מוניות ותפעולן. המערער דיווח לפקיד שומה ירושלים 2 (להלן: "המשיב") על הפסדים בסכום מצטבר של מיליוני ש"ח בגין השנים 2006-2010. כנגד המערער החלה חקירה על ידי פקיד שומה חקירות בחשד לדיווחים כוזבים, העלמת הכנסות והוצאת חשבוניות פיקטיביות כאשר בסופה אף הוגש כתב אישום כנגד המערער. המשיב לא השתכנע בנכונות הדיווחים כאמור ולאחר חקירה ודרישה בעסק, הגיע לכלל המסקנה, כי המערער העלים הכנסות בסדר גודל משמעותי. בסופו של יום פסל המשיב את ספרי המערער וקבע את הכנסותיו לפי מיטב השפיטה - בהיקף של מיליוני ש"ח. את השומה קבע המשיב בהתאם לחומר החקירה ובדיקות פקיד שומה חקירות וזאת מבלי שדקדק בעצמו בחומר החקירה הגולמי, וזאת בנוסף למסמכים שמצא במשרדי המערער שהם "תצהירים" או בלשון אחר של המערער "חוזים" של נהגי המוניות וכן על פי עדויותיהם של הנהגים. את ההוצאות קבע המשיב לפי חוות דעתו של כלכלן מומחה בהתאם וביחס סביר להכנסות.

  ♦ לטענת המערער, אין מקום להתיר בהליך זה את הגשת הראיות שנאספו על ידי פקיד שומה חקירות מפני שאינן עומדות בתנאי תקנה 10(ב) לתקנות בית המשפט (ערעורים בענייני מס הכנסה), תשל"ט-1978 (להלן: "תקנות הדיון"). לא ניתנה לו הזדמנות להשמיע את טענותיו ונימוקי השומה אינם מבוססים ומפורטים דיים. המשיב טעה בפסילת ספריו והמערער לא קיבל כלל את הודעת המשיב על אי רישום תקבולים או על פסילת ספריו. המשיב לא גילה את חומר החקירה ולא השיב את המסמכים שנלקחו מהמערער באופן שהקשה עליו לנמק את ערעורו. המשיב השתית את חישוב הכנסותיו על התצהירים שעניינם רק האחריות שקיבלו על עצמם נהגי המוניות ולא על חוזי השכרה מפורטים. לאחר הפחתת ההוצאות מהמחזור, בהן הכיר המשיב, סכום ההכנסה החייבת שלו עומד על 0 ש"ח. המשיב גם טעה כשלא התיר את קיזוז סכום הפחת אשר ניתן לחישוב פשוט וכך הגדיל את החבות במס. כך הוא זכאי להפחית מהמחזור הוצאות שהמשיב הכיר בהן מפורשות אך לא הופחתו בטעות, וככלל, נפלו טעויות רבות בחישובי המשיב לקביעת סכום המחזור.

 ♦ לטענת המשיב, המערער השמיט את מרבית הכנסותיו. המשיב הוציא למערער הודעה על אי הימצאות תקבולים מהכנסותיו, ובהיעדר התייחסות מצד המערער, נפסלו ספריו. המשיב מצא, כי ההכנסות המדווחות היו בלתי סבירות לענף המוניות. עוד נטען, כי נהגי המוניות עבדו אצל המערער בשיטת "פיקס" - שמשמעה שכירת המונית, כולל הזכות הציבורית לתפעולה, תמורת סכום תקופתי קבוע מראש. המשיב קבע הכנסות המערער בהתאם לסכומים שגבה המערער מראש, כאמור.

 
ביהמ"ש המחוזי בי-ם, בפני כב' השופט דוד מינץ:

♦ חומר החקירה שנאסף על ידי פקיד שומה חקירות קביל כראיה בהליך זה ואין מניעה שהמשיב ישען על מסקנות החקירה הפלילית. מדובר בחומר הגלם שעל בסיסו נערכה השומה, אף אם הוא לא נערך על ידי המשיב עצמו. המשיב הוא רשות מנהלית ופקיד שומה חקירות אינו אלא ענף מתוך משרדי המשיב. עבודת פקידי רשות המיסים, "האזרחי" ו"הפלילי" נעשית בשיתוף פעולה וכל אחד מהם יכול לסמוך על עבודת זולתו ועל מסקנותיו. עובר לדיון לפני בית המשפט, המערער קיבל לידיו את מלוא חומר החקירה. התאפשר לו להביא את מלוא חומר הראיות. התאפשר לו גם לחקור את כל עדי המשיב ולהביא למתן עדות את חוקרי פקיד שומה חקירות ועוד כהנה וכהנה. על כן, לא נתקבלה הטענה בדבר אי גילוי חומר החקירה.

♦ לעניין ההכרה בפחת, נקבע כי מקום בו דיווחיו של נישום כוזבים לחלוטין, ואין הם ממלאים אחר הגדרת פנקסי חשבונות באופן מהותי, אין הם באים בגדרם של פנקסים בהם עוסק סעיף 33(א) לפקודה המותיר לפקיד השומה מרווח של שיקול דעת להכיר בהוצאות או בחלקן. מדובר במערער שהעלים הכנסות במיליוני שקלים, תוך ניהול מערכת חשבונות כוללת פיקטיבית, בכחש ובכזב. במצב שכזה, נאלץ המשיב לבנות שומה לפי מיטב השפיטה מהמסד ועד הטפחות. את זאת עשה המשיב במתינות, בסבירות ובשיקול דעת ולא תוך רצון להתנקם במערער ולהענישו. המשיב אף ערך חשבון מאוזן של הוצאות המערער ולקח בחשבון רכיבים רבים אודותיהם לא טען המערער מאומה. אכן נמצאו אי דיוקים מסוימים בשומת המשיב, אך כך דרכו של עולם. בית המשפט הנכבד הוסיף כי צדק המשיב כי די שהוכח שהשומה לפי מיטב השפיטה היא סבירה כדי לא להתערב בה. אך, משנמצא כי לאחר מעשה המשיב עצמו גרע מתוך חישוביו מספר מוניות ומשהמערער הוכיח ולו באיחור שיש לגרוע מספר מוניות נוספות מתוך הרשימה, יש לגרוע את ההכנסות שהופקו ממוניות אלו מהשומה. לאור כל האמור, רוב ככול הערעור נדחה. עם זאת, מתוך ההתחשבנות הכוללת עליה הסמיך המשיב את השומה, יש לגרוע מההכנסות שיוחסו למערער את ההכנסות שהופקו ממוניות שהיו, בין היתר, של אחיו של המערער וכאלה שנהגיהן כלל לא עבדו אצל המערער. כן יש להכיר במשכורותיהם (האמיתיות) של הפקידים והעובדים שבאמת עבדו בתחנת המוניות של המערער, אותן הודה המשיב כי לא לקחן בחשבון מתוך טעות. 

 

  תוצאה:

♦ הערעור נדחה, רובו ככולו. על המערער הושתו הוצאות לטובת המשיב בסך של 150,000 ש"ח !!!

 ניתן ביום 25.01.2015

ב"כ המערער: עוה"ד יעקב אריאל

ב"כ המשיב: עוה"ד רנאד עיד, פרק' י-ם

 

 

 

 

 

אין האמור באתר מהווה יעוץ משפטי, יעוץ מקצועי, חוות דעת, סקירת המצב המשפטי ו/או הדין הרלבנטי.

ליעוץ משפטי ניתן ליצור קשר עם משרד עורכי הדין גולדמן ושות'

הנני מסכים/מסכימה לתקנון האתר.