העיתון המקצועי לענייני מסים

עורכים מקצועיים: יעקב גולדמן, עו"ד. אורי גולדמן, עו"ד
מנהל מערכת: אורי גולדמן, עו"ד

יום ב' 19.11.2018

תסדיר: 2018-11-19

תיקון שומת מס שבח לפי סעיף 85 לחוק גם בחלוף ארבע שנים

גירסה להדפסהגירסה להדפסה
מספר הגיליון: 
751
תאריך: 
17/11/2017

 המדובר בבקשת מנהל מיסוי מקרקעין, תל-אביב (להלן: "המנהל") לעיון מחדש בהחלטת ועדת הערר בבקשת המנהל לדחות על הסף את בקשת המשיבים לתיקון השומה מכוח הוראת סעיף 85  לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג - 1963 (להלן - "החוק") מחמת התיישנות. הבקשה הוגשה בעקבות פסק דינו של בית המשפט העליון ב- ע"א 5070/15 אבשלום בר-גיורא

(להלן: "עניין בר-גיורא"), שניתן כחודש ימים לאחר החלטת הועדה.

 העובדות הצריכות לעניין: ביום 07.08.2009 רכשה המשיבה, בהיותה רווקה, דירה במודיעין שמומנה מכספי הוריה. כשנה לאחר רכישת הדירה במודיעין נישאה המשיבה למשיב, וזו הושכרה לצד ג'. כשנתיים לאחר נישואיהם רכשו המשיבים דירת מגורים בתל-אביב, שטרם הושלמה בנייתה. בשומה העצמית שהגישו למנהל הצהירו המשיבים על שיעורי מס רכישה רגילים ובקשו לדחות את תשלום המס עד למועד מכירת הדירה במודיעין, אותה התחייבו למכור סמוך לקבלת הדירה מהקבלן. ביום 28.6.2012 קיבל המנהל את הצהרת המשיבים וחישב את מס הרכישה כרכישה של דירה לא יחידה והקפיא את יתרת חוב המס עד ליום 31/1/2016 - המועד הצפוי של מכירת הדירה במודיעין.

ביום 14.01.2016 הודיעו המשיבים למנהל, שהדירה בתל אביב נמסרה להם רק ביום 10.10.2015 וביקשו לדחות את תשלום חוב במס הרכישה בשנה נוספת מיום 20/10/2015, בהתאם לסעיף 9ג' לחוק. ביום 18/1/2016 נעתר המנהל לבקשת תיקון השומה וקבע שבמידה שהדירה במודיעין לא תמכר במועד, ישולם מס רכישה על הדירה בתל-אביב לפי שיעורי מס הרכישה החלים על רכישת דירה שאינה דירה יחידה. ביום 13.07.2016 חתמו המשיבים על הסכם ממון שקיבל תוקף של פסק דין ביום 20.07.2016, לפיו הדירה במודיעין תהיה בבעלותה הבלעדית של המשיבה.

 ביום 31.8.2016, פנו המשיבים בשנית למנהל וביקשו שיתקן את שומת מס רכישה כך שבמידה שהדירה במודיעין לא תימכר, יחול על חלקו של המשיב חישוב מס רכישה בהתאם לשיעור החל על בעל "דירה יחידה" ואילו לגבי חלקה של המשיבה יחול חישוב מס רכישה לפי שיעורי מס רכישה החלים על רכישת דירה שאינה דירה יחידה. זאת בהתאם להלכה שנקבעה ב- ע"א 3183/03 מנהל מס שבח מקרקעין מרכז נ' שחר פלם (פורסם בנבו) (להלן - "עניין פלם"). בבקשתם השניה ציינו המשיבים שבמועד פנייתם הראשונה לא היו מודעים להלכת פלם.

 המנהל דחה את בקשת המשיבים בהטעימו שחלפו למעלה מ- ארבע שנים מיום 28.06.2012 בו הפכה שומתם העצמית לסופית. על החלטה זו הגישו המשיבים ערר. בתגובתו ביקש המנהל לדחות את הערר על הסף מחמת התיישנות השומה לפי הוראת סעיף 85 לחוק. ביום 09.04.2017 החליטה הוועדה לדחות את טענת הסף שעורר המנהל. דעת הרוב קבעה שסעיף 107 לחוק מאפשר להאריך גם את המועד הקבוע בסעיף 85 במידה שיש "סיבה מספקת" לכך ואילו כב' יו"ר הוועדה השופט מגן אלטוביה בדעת מיעוט קבע שיש לעשות כן מאחר שמניין ארבע השנים מיום תיקון השומה - 18/1/2016 ולפיכך טרם עברו 4 השנים שנקבעו בסעיף 85 לחוק. ביום 04.05.2017, כחודש ימים לאחר מתן החלטת הוועדה התקיים בבית המשפט העליון דיון בעניין בר גיורא ממנו נראה היה, כי עמדת שופטי בית המשפט העליון היא כי סעיף 85 לחוק יוצר התיישנות מהותית אשר לא ניתן להאריכה באמצעות הגשת בקשות להארכת מועד בהתאם לסעיף 107 לחוק. מכאן בקשת המנהל לדיון מחדש. המשיבים ביקשו לדחות על הסף את בקשת המנהל ולחילופין עתרו לעיון מחדש בהחלטת הועדה במסגרתה ביקשו להיבנות מדעת המיעוט של כב' השופט מגן אלטוביה, לפיה מניין תקופת ההתיישנות יחל ממועד קביעת השומה המתוקנת.

ועדת ערר מיסוי מקרקעין ת"א- כב' הש' מ.אלטוביה, רו"ח צ. פרידמן, רו"ח י. בילצקי:

 הועדה קבעה, כי המנהל לא נשא בנטל לשכנע שנוצרו נסיבות חדשות המצדיקות ומאפשרות לשנות  את החלטת הביניים. פסק הדין שניתן בעניין בר גיורא אין בו הלכה סדורה מלבד מתן תוקף של פסק דין להצהרה פרשנית של המנהל שהוסכמה על ידי הצד שכנגד, על אחת כמה וכמה כאשר בעבר ציין בית המשפט העליון, באמרות אגב, כי במקרים חריגים שבהם נפלה טעות בתום לב, תקופה קצרה של איחור או כאשר דחיית הבקשה תגרום לעוול ברור יש לאפשר הארכת המועד הקבוע בסעיף 85 לחוק מכוח הוראות סעיף 107 לחוק. הוועדה עמדה על כך שהלכה צומחת מהכרעה במחלוקת. משאין מחלוקת – אין הכרעה, משאין הכרעה אין הלכה מחייבת. בשעה שבית משפט נותן להסדר תוקף של פסק דין, יוצר הוא דה-פקטו הערת אגב, כי פרשנות הצדדים אינה מנוגדת לדין ומשכך מקובלת על בית המשפט. אלא שהערת אגב משתמעת שכזו, על רקע הערת אגב שונה שנאמרה במפורש על ידי בית המשפט בעבר, אין בה די כדי לדון מחדש בשאלה שהוכרעה בהחלטת ביניים.

 הוועדה קבעה, כי אין ספק שמדובר באזרחים מן השורה שאינם בקיאים בנבכי החוק, הפסיקה והוראות הביצוע של רשות המיסים, ולכן טעותם, שלא להחיל לגבהים את הלכת פלם עולה לכדי טעות בתום לב. הועדה הוסיפה והדגישה כי אם יתברר בשלב הליך ההוכחות עצמו כי לא כך הם פני הדברים - לא תהסס הוועדה לשנות את דעתה בעניין. משכך פסקה הוועדה כי אינה רואה כל סיבה מדוע למנוע מן המשיבים את האפשרות לערור ולתת להם את יומם בבית המשפט.

 באמרת אגב ציינה הוועדה, מפי היו"ר כב' השופט אלטוביה, כי התוצאה הפרשנית לפיה יש לאפשר במקרים חריגים את תיקון השומה, מעוררת קושי אימננטי שכן מס השבח הוא מקדמה על חשבון מס ההכנסה, והרי שומת מס הכנסה ניתנת לתיקון במסגרת תקופת זמן מוגבלת ונוקשה, גם כאשר מגבלת השנים יוצרת תחושת אי נוחות וחוסר צדק. משכך קשה ליישב בין יכולת הארכת מועד בלתי מוגבלת לגבי שומת מס שבח, בעוד המס הסופי נתון בסד זמנים. מידת הרחמנות והחמלה במקרה פרטי כזה או אחר סופה שהיא מזיקה, אם כי עניין זה מצריך אמירה מפורשת של המחוקק.

תוצאה:
♦ הבקשה נדחתה. התיק נקבע להוכחות.

ניתן ביום 22.8.17

ב"כ המבקש: עו"ד  לירון ארצי, עו"ד מאיר פורת, פרקליטות מחוז ת"א (אזרחי) 

ב"כ  המשיבים / העוררים: עוה"ד  זיו שדה

אין האמור באתר מהווה יעוץ משפטי, יעוץ מקצועי, חוות דעת, סקירת המצב המשפטי ו/או הדין הרלבנטי.

ליעוץ משפטי ניתן ליצור קשר עם משרד עורכי הדין גולדמן ושות'

הנני מסכים/מסכימה לתקנון האתר.