העיתון המקצועי לענייני מסים

עורכים מקצועיים: יעקב גולדמן, עו"ד. אורי גולדמן, עו"ד
מנהל מערכת: אורי גולדמן, עו"ד

יום ש' 21.09.2019

תסדיר: 2019-09-21

פ"ש רשאי להרחיב חזית בתגובה לטענות המועלות לראשונה בערעור

גירסה להדפסהגירסה להדפסה
מספר הגיליון: 
737
תאריך: 
10/03/2016

♦ המערער משמש כסוכן ביטוח ובדוחותיו לשנות המס שבערעור ביקש לנכות מהכנסותיו הוצאות בגין עמלות ביטוח וייעוץ והוצאות שירותי משרד אשר שולמו לחברת כסל בע"מ. בנוסף, ביקש לנכות הוצאות משכר עבודה ששולמו לילדיו, הוצאות בגדי עבודה וניקוי יבש.

המשיב טען, כי לא הוכח שהעמלות הן הוצאות שיצאו בייצור הכנסתו כאמור בס' 17 לפקודת מס הכנסה  וכי לא הוכח, כי העמלות שולמו בפועל. מבדיקת המשיב עלה, כי המערער לא ניכה מס במקור מהעמלות שהיה עליו לנכותם. לפיכך ולחילופין, אין להתיר את ההוצאה בגינן לאור ס' 32א לפקודה.

 עיקרי הטענות - טענות המערער: א. יש להתיר בניכוי את העמלות המייצרות הכנסה אשר שולמו במשך שנים רבות והמשיב הכיר בהן כהוצאה בהסכמי השומה שנערכו לאחר שנבחנה שאלת העמלות האמורות. המשיב מנוע מלטעון אחרת ועומדת למערער טענת השתק. ב. טענת המשיב לפיה העמלות לא שולמו בפועל, היא בגדר הרחבת חזית, שכן במסגרת דיוני השומה נטען כי מדובר בהוצאה שאינה מותרת בניכוי לפי ס' 17 לפקודה. ג. הוכח שסכומים אלה שולמו בפועל, באשר כלל המסמכים ‑ לרבות דפי חשבון וצילומי צ'קים ‑ הוצגו למפקחת במהלך הדיון בשומה והם אף הוגשו לתיק ביהמ"ש במהלך הדיון. ד. הומצאה רשימה מדגמית של לקוחות שהופנו למערער ע"י כסל ורשימת המבוטחים איתם התקשר המערער. רשימה כזו הומצאה למשיב גם בשנות המס הקודמות לגביהן נחתמו הסכמי השומה, לה לא ערך המשיב בדיקה ויש לזקוף זאת לחובתו. ה. המשיב לא הכיר בעמלות משום שסבר שהן בגובה 50% מהכנסות המערער, עיון בדוחות אלו במשך השנים מלמד שבעוד שהעמלות נותרו קבועות, חל גידול בהכנסות. ו. אין חובה לנכות מס במקור מתשלומים אלה- המערער אינו עונה להגדרות הקבועות בצו מס הכנסה (קביעת תשלומים בעד שירותים או נכסים כהכנסה) ואינו חייב בניכוי מס במקור לפי צו מס הכנסה (קביעת עמלות ביטוח כהכנסה), מדובר בתשלומים לצדדים שלישיים בעד הפניית לקוחות, ולא בתשלומים עליהם חל הצו. גם אם המערער חייב בניכוי מס במקור, מאחר שהוא מסר לרשויות המס פרטים מלאים אודות מקבלי התשלומים, לא חל בעניינו ס' 32א לפקודה ואין למנוע ממנו את ניכוי ההוצאה. ז. יש להתיר הוצאות ביגוד לפי תקנה 2(6) לתקנות מס הכנסה. בעניין הוצאות שכר לילדי המערער,  עבדו הם בעסקו והמשיב סירב להתיר הוצאות אלו ללא נימוק. ח. יש להתיר הוצאות שירותי המשרד ששולמו לכסל, כפי שהעיד מנהל החשבונות של כסל. ט. בתחילת ההליך הועלתה טענה לפיה השומה התיישנה שכן החלטת המשיב בהשגה הגיעה לידי המערער מעבר לשנה. בסיכומיו נראה כי זנח טענה זו.

 עיקר טענות המשיב: א. המערער לא עמד בנטל השכנוע המוטל עליו בערעורי מס, בכלל, ובנוגע לניכוי הוצאות להקטנת תשלום המס, בפרט. ב. טענת הרחבת חזית שגויה. לא הוכח שמדובר בהוצאות שייצאו בייצור הכנסה, כאשר את המונח "יצאו" יש לפרש כשולמו בפועל.  לאור ניצולו לרעה של הליכי ביהמ"ש, אין להתיר לו להגיש מסמכים במסגרת הערעור. ג. צילום צ'קים שהגיש המערער, אין בהם משום הוכחה. ד. הרשימה לדוגמא של הלקוחות שהופנו למערער ושצורפה לתצהירו של האח, לא הוכנה על ידו ואינו יודע מהותה, אין לתת לה משקל. ה. לעניין הסכמי השומה בשנות המס הקודמות, הכלל הוא כי כל שנת מס עומדת בפני עצמה. ו. המערער הינו "מבטח" בהתאם להגדרה שבצו ניכוי במקור- עמלות ביטוח, היה עליו לנכות מס במקור ולהעביר דיווח מפורט על גבי טופס מיוחד ובאופן מדויק. משלא עשה כן, אין להתיר את ההוצאה לפי ס' 32א לפקודה. ז. נטל ההוכחה לעניין משכורת ילדיו לא הוכחח. אין להתיר הוצאות הביגוד - לפי התקנות נדרש, כי ניתן לזהותם בבירור את ההשתייכות לעסק או שקיימת חובה על פי דין ללובשם, ואין זה המקרה שלפנינו.

בימ"ש המחוזי מרכז - כב' הש' ד"ר שמואל בורנשטיין:

ס' 17 לפקודה מתיר בניכוי הוצאות שייצאו בייצור הכנסה. ביהמ"ש שלל את דרישת המערער לעניין הוצאות הביגוד וניקוי יבש. מדובר ב"הוצאה מעורבת" ולפיכך אין להתירה. עוד לא עמד בנטל ההוכחה בנוגע לניכוי הוצאות המשכורות לילדיו ולשירותי המשרד.

הרחבת החזית: פקיד השומה רשאי להעלות טענות עובדתיות חדשות כתגובה לטענות שהועלו מטעם המערער במסגרת כתבי טענותיו ובמהלך הדיון בביהמ"ש כל עוד יתרמו לגילוי חקר האמת, בכפוף לכך שלא יהיה ניצול לרעה של ההליך השיפוטי.

תשלום ההוצאה בפועל ועל היותה משולמת בגין הפניית לקוחות: ביהמ"ש התרשם  מעדות המערער ואחיו וחיזוק מסוים לכך ניתן למצוא בדפי החשבון ובצילומי הצ'קים שהוגשו לתיק ביהמ"ש אשר קיבל כראיה. תשלומי העמלות עמדו לבחינת המשיב בחתימת הסכמי השומה הקודמים. המשיב לא טען שלא שולמו בפועל או כי אינם בגדר הוצאה בייצור הכנסה.

טענת המערער בדבר העמלות: המערער עמד בנטל ההוכחה הנדרש וההוצאות הוכרו בשנות המס הקודמות. היה על פקיד השומה לבחון מה עמד מאחורי שיקוליו לשנותם ועל סמך מה מבקש הוא לשנות קביעתו כאשר מעלה המערער טענה מבוססת ואין המשיב מסביר קביעתו-  תפיסה העולה בקנה אחד עם הכלל בדבר "השתק שיפוטי".  

ניכוי מס במקור וס' 32א לפקודה: כנקבע בעמ"ה 5024/96 יקוטי אברהם נ' פקיד שומה עכו, אין להפעיל את הסנקציה בס' 32א לפקודה כאשר הנישום מסר לפקיד השומה פרטים מספקים אודות מקבל התשלום בכדי שניתן יהיה לגבות את המס שלא נוכה במקור, בהתחשב בכך שבשנות המס הקודמות הטענה כי אין להכיר בהוצאה על שום אי ניכוי המס במקור לא הועלתה.

תוצאה:

הערעור מתקבל ברובו. המשיב יישא בהוצאות המערער בסך של 25,000 ש"ח.

ניתן ביום:  2.2.16

ב"כ המערערים: עוה"ד אמיר אלטשולר וסטיב גרוס

ב"כ המשיב: עו"ד מרואן עבדאללה, פרק' מרכז

אין האמור באתר מהווה יעוץ משפטי, יעוץ מקצועי, חוות דעת, סקירת המצב המשפטי ו/או הדין הרלבנטי.

ליעוץ משפטי ניתן ליצור קשר עם משרד עורכי הדין גולדמן ושות'

הנני מסכים/מסכימה לתקנון האתר.