העיתון המקצועי לענייני מסים

עורכים מקצועיים: יעקב גולדמן, עו"ד. אורי גולדמן, עו"ד
מנהל מערכת: אורי גולדמן, עו"ד

יום ד' 11.12.2019

תסדיר: 2019-12-11

הסדר טיעון בהליך הפלילי ישמשו כראיה בהליך האזרחי

גירסה להדפסהגירסה להדפסה
מספר הגיליון: 
723
תאריך: 
05/02/2015

 ♦ השאלה הנשאלת בבקשה במסגרת ערעור זה הינה: האם חל ס' 42א לפקודת הראיות (תשל"א- 1971) (להלן: "פקודת הראיות") הקובע כי הממצאים ומסקנות של כתב אישום בו הורשע אדם במשפט פלילי, יהיו קבילים כראיה לכאורה במשפט אזרחי נגדו, וזאת מבלי שיהיה למורשע או חליפו זכות להגיש ראיות לסתור  אלא ברשות בית המשפט, מטעמים שיירשמו וכדי למנוע עיוות דין", גם כאשר ההרשעה נעשתה בעקבות הודאה במסגרת הסכם טיעון ובמיוחד כזה הכולל בתוכו גם הסכמה על רכיב העונש.

  רקע משפטי: סעיף 42א(א) לפקודת הראיות קובע כדלקמן: "הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי."

סעיף 42ג משלים את סעיף 42א, בקובעו: הוגשה ראיה כאמור בסעיף 42א, לא יהיה המורשע או חליפו או מי שחב בחובו הפסוק רשאי להביא  ראיה לסתור, או ראיה שכבר נשמעה או הוגשה במשפט הפלילי, אלא ברשות בית המשפט, מטעמים שיירשמו וכדי למנוע עיוות דין.".

 המערערים הורשעו על פי הודאתם יחד עם נאשמים נוספים – בתפ"ח 47619-02-11 [פורסם בנבו] (להלן – התיק הפלילי), בעבירות שונות לפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, לפי חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975, לפי חוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000 ולפי חוק העונשין, תשל"ז-1977 (איומים).

בעקבות הרשעתם בתיק הפלילי הוציא המשיב למערערים שומה על פי מיטב השפיטה, לשנים 2009    ו-2010, במסגרתה יוחסה למערערים הכנסה מעסק של הלוואות בריבית, שלא דווח עליה ולא נוהלו לגביה ספרים, בסכום של 7,488,000 ש"ח לשנת 2009 ו-2,431,169 ש"ח לשנת 2010.

אולם, היות ובכתב האישום לא צוינו ההכנסות המדויקות שהפיקו המערערים והנאשמים האחרים מאותה פעילות, ערך המשיב חישובים משלו אילו הכנסות הלכו לכיסי המערערים ואילו הלכו לכיסי הנאשמים האחרים. לפיכך, פנו הנאשמים / המערערים בערעור על שומת מס ההכנסה, לביהמ"ש המחוזי בת"א, כאשר נימוקי הערעור מתייחסים בעיקר לגובה השומה ולאופן חישוב ההכנסות שנקבעו בה.

♦  במהלך הדיון בערעור ביקש המשיב מבימ"ש לקבוע, כי הממצאים והמסקנות של פסק הדין הפלילי החלוט והמרשיע שניתן נגד המערערים בתיק הפלילי, יהיו קבילים בערעור זה, ולקבוע כי הדיון בערעור שבכותרת יוגבל לנושאים שלא נקבעו במסגרת ההליך הפלילי.

 המערערים התנגדו לבקשה מחמת הסיבות הבאות:

1. המעשים הנזכרים בכתב האישום מיוחסים למערערים ולנאשמים נוספים, ואף "לאחרים" מלבד הנאשמים. 2. קבלת הבקשה תגרום עוול למערערים שלא יוכלו לפרוש את קו הגנתם כפי הצורך. 3. כתב האישום המקורי ייחס למערערים פעילות של הלוואות בריבית בשנת 2010 בלבד, וההרשעה בתיק הפלילי ניתנה לאחר הודאת המערערים, ומבלי שהתקיים הליך ראייתי ומקיף.

 

ביהמ"ש המחוזי בת"א בפני כב' השופט יונה אטדגי:

 

  ביהמ"ש קבע, כי אין די בכך, שהרשעת המערערים נעשתה בעקבות הודאתם בכתב האישום ובלא שנשמעו הוכחות כדי למנוע את חלותו של סעיף 42א לפקודת הראיות (תוך שהוא מסתמך, בין היתר, על ע"א 285/80 שיף נ' אליאסי, פ"ד לד(4) 752; קדמי, עמ' 1557; וע"ש (מחוזי י-ם) 5020/06 מדינת ישראל-אגף המכס ומע"מ נ' נתשה, [פורסם בנבו], 29.3.08).

 ביהמ"ש דחה גם את טענת המערערים, לפיה, הודו בכתב האישום המתוקן בו יוחס להם עיסוק במתן הלוואות בריבית "החל משנת 2007 ועד ינואר 2011" וזאת בשונה מכתב האישום המקורי בו יוחס להם עיסוק כאמור בשנת 2010 בלבד, משום ש"רכיב הענישה הניח את דעתם מבלי ליתן תשומת לבם לכל פרט בכתב האישום". היות וכתב האישום המתוקן נחתם גם על ידי המערערים עצמם, והיות וכאשר בית המשפט קמא פנה לנאשמים, שאל אותם אם הבינו את כתב האישום המתוקן הם השיבו כי הבינו את תוכנו ומודים בו.

בית המשפט נמנע מלהתייחס לטענה כי המעשים הנזכרים בכתב האישום מיוחסים למערערים ולנאשמים נוספים, ואף "לאחרים" מלבד הנאשמים, (הערת המסכם- ככל הנראה היות ואכן עניין החלוקה הינו מה"נושאים שלא נקבעו במסגרת ההליך הפלילי" ובהתאם לבקשה הדיון בנושאים אלה לא יוגבל).

לסיום, מקבל בית המשפט מכח סעיף 42א לפקודת הראיות, כראיה במשפט את הכרעת הדין שניתנה נגד המערערים בתיק הפלילי, ומאחר שהכרעת הדין ניתנה בעקבות הודאת הנאשמים בכתב האישום המתוקן, קובע בית המשפט שכל הממצאים והמסקנות הכלולים בכתב האישום  מהווים ראיה במשפט זה והמערערים אינם רשאים לסתור אותם אלא לאחר בקשה מפורשת שתוגש לפי סעיף 42ג.

תוצאה: 

 בקשת המדינה להציד את הממצאים העובדתיים שבהסדר הטיעון התקבלה מבלי שהמערער יכול לסתור את העובדות.

ניתן ביום: 21.1.2015

ב"כ המערערת: עו"ד נעמה אלחדד

ב"כ המשיב: עו"ד נגה דגן, פרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)

 

הערת מערכת: ביהמ"ש דחה את טענת המערערים ש"רכיב הענישה הניח את דעתם מבלי ליתן תשומת לבם לכל פרט בכתב האישום" והכיר בעובדות כתב האישום בהסדר במסגרת ההליך האזרחי. תוצאה זו היא ברורה ומתבקשת, והמדינה הבינה אותה כבר מזמן (העבריינים עדיין לא) ומסיבה זו מומלץ בכל תיק פלילי לשלב בצוות ההגנה עו"ד המתמחה בתחום המסוי כדי שייתן הכיסוי לנושא המיסוי האזרחי, לבטח במסגרת הסדר טיעון ! 

אין האמור באתר מהווה יעוץ משפטי, יעוץ מקצועי, חוות דעת, סקירת המצב המשפטי ו/או הדין הרלבנטי.

ליעוץ משפטי ניתן ליצור קשר עם משרד עורכי הדין גולדמן ושות'

הנני מסכים/מסכימה לתקנון האתר.