העיתון המקצועי לענייני מסים

עורכים מקצועיים: יעקב גולדמן, עו"ד. אורי גולדמן, עו"ד
מנהל מערכת: אורי גולדמן, עו"ד

יום ד' 21.10.2020

תסדיר: 2020-10-21

אי פרעון חוב על פני תקופה ארוכה מעיד על מחילה

גירסה להדפסהגירסה להדפסה
מספר הגיליון: 
687
תאריך: 
16/01/2014
מחבר: 

סלי אילון, רו"ח

.רו״ח סלי אילון, נשוי+ 3, עד לשנת 2010 שימש בתפקיד בכיר (מנהל תחום קבלנים) במחלקה המקצועית ברשות המיסים, שותף מנהל במשרד "סלי אילון ושות׳ רואי חשבון״,
מרצה באקדמיה בתחום המיסים. מומחה למיסוי מקרקעין, מע"מ, ומס הכנסה. מומחה בתכנוני מס, הסדרים עם רשויות המס, טיפול בבעיות מיוחדות מול רשות המיסים.

 

אי פרעון חוב על פני תקופה ארוכה מעיד על מחילה /
 
תוכן:
סעיף 2 לפקודת מס הכנסה קובע את מקורות ההכנסה החייבות במס.
סעיף 3 לפקודת מס הכנסה קובע כי אם נמחל חוב, יראו במקרים מסוימים את סכום החוב שנמחל כהכנסה אצל מי שמחלו על על החוב. 
ההגיון העומד בקביעת הוראה כזו הוא שאם אדם מסויים קיבל חשבונית על שירות שקיבל, למשל, ובסופו של יום לא שילם בפועל את הכסף כי החוב נמחל לו, יש לרשום הכנסה אצלו כי כאשר קיבל את החשבונית בעבר, הוא רשם הוצאה שהקטינה לו את המס. 
 
(ישנו ויכוח האם סעיף 3 הינו סעיף כימות בלבד, או שהוא סעיף מקור. לא נדון בסוגיה זו כעת, רק אומר שלדעתי ככל סעיף 3 הינו סעיף כימות, אולם חלק קטן מסעיפי 3 הקטנים מהווה סעיף מקור.)

מחילת חוב יכולה להתבצע בשני אופנים:
1. חוב שנמחל - בצעד אקטיבי ע"י הנושה.
2. חוב שנהגו בו כאילו נמחל - שלא נקט הנושה צעד אקטיבי לגבותו, וכן החייב נהג כאילו נמחל לו חובו.
 
בפס"ד יוסף מושקוביץ קיבל יוסף הלוואות מהחברה בה משמש כמנכ"ל. ההלוואות לא נפרעו למעלה מ6 שנים, כאשר יתרת החו"ז שלו גדלה וגדלה.
בית המשפט המחוזי קובע  כי יש לראות  בהלוואות אלו כאילו נמחלו, ולחייבן במס כהכנסת עבודה.
 לא עזרו טענות המערער כי החוב הינו שריר וקיים ולפיכך אין לראות בסכומים אלו כהכנסה.  בית המשפט סבור  שמכיוון שהחברה העמידה הלוואות ליוסף עוד בשנת 1994, ולא גבתה אותן עד לשנת 2002 - שנת פירוקה של החברה ע"י כונס יש לראות בחברה כאילו מחלה על החוב. 

יתירה מזאת, מוסיף בית המשפט המחוזי ואומר, גם כאשר נקלעה החברה לקשיים ועמדה לפני פירוק, לא יזמה החברה את גבייתו של החוב. מכאן, ששני הצדדים נהגו בחוב כאילו נמחל ועל כן אין ספק שמדובר בחוב שנמחל. 

הערעור לעליון:
הנישום עירער על פס"ד המחוזי בבית המשפט העליון, בשתי נקודות:
1. האם מדובר במחילת חוב?
2. אם כן, לפי איזה מקור הכנסה יש לחייב את מחילת החוב? האם כדיבידנד לפי סעיף 2(4) לפקודה או כהכנסת עבודה לפי סעיף 2(2)? סיווג זה ישפיע בשני מישורים: האחד, באיזה שיעור מס תחוייב ההכנסה, והשני - אם יקבע שמדובר בהכנסת עבודה, הרי שיש להתיר הוצאה לחברה מנגד - הוצאות שכר עבודה.  
בנקודה הראשונה, ערעורו נדחה ונקבע כי אכן מדובר במחילת חוב.
בנקודה השניה, נקבע כי ככלל יש לבדוק תחת איזה כובע התקבלה התמורה:
 - אם התקבלה התמורה מתוקף יחסי עובד ומעביד, אזי יראו את התמורה - מחילת החוב, כהכנסת עבודה לפי סעיף 2(2) אשר תחוייב במס על פי אחוז המס השולי של הנישום באותה שנה.
 - במקרה בו התקבלה התמורה מתוך רווחיה של החברה תחת כובע בעל מניות, יראו את ההכנסה כדיבידנד לפי סעיף 2(4) אשר תחוייב במס החברות של אותה שנה.
 
במקרה הנדון, קבע בימ"ש עליון את סיווגה של ההכנסה כהכנסת עבודה אצל הנישום באשר את ההלוואות קיבל יוסף בעודו משמש כמנכ"ל בחברה והרי הן בכלל "טובת הנאה שקיבל עובד ממעבידו".

 

 

 

אין האמור באתר מהווה יעוץ משפטי, יעוץ מקצועי, חוות דעת, סקירת המצב המשפטי ו/או הדין הרלבנטי.

ליעוץ משפטי ניתן ליצור קשר עם משרד עורכי הדין גולדמן ושות'

הנני מסכים/מסכימה לתקנון האתר.