♦ העובדות: עו"ד שגב קיבל שכר טרחה על חשבון שירותים משפטיים אשר ניתנו בשנות ה- 80 של המאה ה- 20, אותם העניק עו"ד שגב לחב' מול הים. במסגרת הסכם שכר הטרחה, סוכם, כי העוסק יהיה זכאי לקבל כספים עתידיים, המהווים 5% מהסכומים שיימשכו על ידי בעלי המניות בחברה, במידה שיימשכו על ידם.
♦ לטענת המערערת, את השומה יש להוציא לחברה אחרת. אשר היא זו אשר הומחתה הזכות לקבל את שכר הטרחה מעו"ד שגב, אשר הוא נתן את השירותים המשפטיים בפועל. לגופו של עניין, ההסכם שנחתם בין עו"ד שגב לחב' מול הים, היה הסכם למתן תמורה ולא הסכם שכר טרחה והוא הקנה לשגב זכויות מסוימות במול הים. מאחר ושגב זכאי על פי ההסכם לשיעור של 5% מהסכומים שימשכו על ידי בעלי המניות, הרי שלמעשה הזכות היא לרווחים עתידיים, ומותנים. משכך, יש לראות בתשלום שקיבל עו"ד שגב בסופו של יום מעין חלוקת דיבידנד, ואילו שכר הטרחה מהווה רק את אותה זכות שקיבל באותו מועד לקבלת הרווחים העתידיים – זכות שבאותו מועד הייתה שווה אפס.
♦ לטענת המשיב, השומה הוצאה לתיק איחוד העוסקים, אשר בה רשומה גם המערערת כאן וגם החברה האחרת אליה מפנה העוסק. לגופו של עניין, העוסק העניק שירותים משפטיים לחברת מול הים. בהסכם ההתקשרות מיום 2.2.88 נקבע, כי העוסק יהיה זכאי בעד השירותים ל- 5% מכל הסכומים הכספיים שימשכו או שווה כסף שיקבלו מי מבעלי המניות או מנהלי החברה. לטענת המשיב, הן בית המשפט המחוזי והן בית המשפט העליון, במסגרת הליכים קודמים שנוהלו בסכסוך שהיה בין הצדדים, ראו בתמורה זו שכר טרחה שהובטח לעוסק בהתאם להתקשרות. בהתאם לתקנה 7(א)(1) לתקנות מע"מ, מועד החיוב במס עסקאות של עוסק שהוא עורך דין, תהיה עם קבלת התמורה ועל הסכום שהתקבל. משכך, היה על העוסק לשלם את המס עם קבלת התמורה. מאחר והתמורה במקרה הנוכחי עוגנה בהסכם ההתקשרות ואותה תמורה נקבעה על ידי בית משפט בשלב מאוחר יותר, במסגרת סכסוך בין העוסק למול הים, הרי שגם אם העוסק דיווח בעבר על העסקאות - עליו להעמיד את מחיר העסקה בגובה התמורה שקבע בית משפט, בסופו של דבר.
ביהמ"ש המחוזי ת"א – כב' הש' ד. קרת מאיר:
♦ באשר לשאלת העוסק הנכון, השומה יצאה לתיק איחוד העוסקים. איחוד העוסקים מדווח למע"מ במורחב על כל העסקאות אשר ביצעו החברים באיחוד. האיחוד משלם את כלל המס בו חייבים החברים באופן מצטבר במועד הגשת הדוח התקופתי המשותף, ונציג העוסקים הוא השותף הנציג אשר משמש ככתובת להמצאת כל מסמך שיש להמציא לאיחוד. מכאן גם עולה, כי ניתן להמציא שומה לתיק האיחוד תוך יחוס השומה לעוסק הרשום באיחוד.
♦ לגופו של עניין, השאלה שבמחלוקת שבין הצדדים, היא מה מהותה של הזכות אותה קיבל שגב בשנת 88'. האם מדובר בכסף שהתקבל וממשיך להתקבל כשכר טרחה, כי אז יש להוסיף עליו מע"מ, או שמא מדובר לא בכסף, אלא בנכס או זכות שניתנו כשכר טרחה באופן חד פעמי, כאשר את הפירות העתידים להתקבל מאותו נכס (כגון דיבידנד או רווח הון ממכירת מניות), אין לחייב במע"מ, שכן אין הם מהווים עסקה. ביהמ"ש מכריע, כי כל סכום שהתקבל וממשיך להתקבל על פי הסכם - הינו בגדר שכר טרחה. כך עולה מהמסמכים שעברו בין הצדדים, וכינוי התמורה שהתקבלה על ידי עו"ד שגב כ"שכר טרחה".
♦ אמנם, ניתן בהחלט לומר, כי זכות באיגוד יכולה להיות מעין קניינית לצרכי מס, והעובדה שעו"ד שגב לא היה בעל מניות, אינה רלוונטית לשאלה באם הזכויות שקיבל לקבלת רווחים עתידיים אינה מהווה עסקה חייבת במע"מ. אולם, אין בהבהרה האמורה לעיל כדי להביא בדרך כלשהי למסקנה, כי הסכם שכר הטרחה הברור והחד המשמעי, העניק לשגב זכות חד פעמית בתאגיד וכי אין לראות בכספים אשר התקבלו על פיו וימשיכו להתקבל כשכר טרחה, שכן מלשונם הברורה והחד משמעית של ההסכמים עולה במפורש, כי מדובר בהתחייבות כספית של מול הים לשאת בתשלום שכר טרחתו של עו"ד שגב. אין למעשה כל הבדל בין ההסכם נשוא הערעור לבין כל הסכם שכר טרחה המתבסס על יסוד הצלחה מותנית, בין אם מדובר בהצלחה בתביעת נזיקין, בחסכון מס, או כמו במקרה הנוכחי - הצלחת פרויקט אשר יאפשר את ביצוע התשלום.
♦ הזכות אשר נוצרה על פי ההסכם אינה זכות חד פעמית אלא זכות לקבל תשלום, אם וכאשר יתמלא התנאי של משיכות כספים או שווה כסף על ידי בעלי המניות או מנהלים בחברת מול הים. גם מקביעות של בית המשפט העליון בסכסוך בין שגב למול הים, עולה, כי התשלום המדובר המגיע לשגב, הוא בגדר שכר טרחה, ושמדובר בתשלום המתבסס על פוטנציאל כלכלי של החברה – כלומר שכר טרחה המותנה בהצלחה.
טענות המערערת לעניין התיישנות השומות נדחו אף הן.
התוצאה:
♦ הערעור נדחה.
ניתן ביום: 24.03.10
ב"כ המערערת: עו"ד ד"ר י. שגב.
ב"כ המשיב: עו"ד א. ויינשטיין.