♦ במהלך שנת 2007 הוגש כנגד הנאשמים, כתב אישום הכולל 14 עבירות של אי העברת ניכויים, לפי סעיף 219 לפקודת מס הכנסה, שהמס המתחייב בגינן עומד על 171,178 ₪ וזאת לצד אי הגשת דוחות מס לשנות המס 2005 – 2006.
המאשימה ביקשה להטיל על הנאשמים מאסרים בפועל, וכן מאסר על תנאי, קנס כספי משמעותי והתחייבות שלא לעבור עבירות מס נוספות.
♦ הרקע לעבירות המס: לכל אורך ההליך טען משרדנו אשר ייצג בתיק, כי העיכוב בהגשת הדוחות נבע מכך שמנהלת החשבונות של החברה נטלה לידיה את חומר הנהלת החשבונות של החברה, לשנות המס 2004 – 2005, שכן לטענתה החברה חבה לה כספים. בשל כך נמנע מהם להגיש את המאזנים הכספיים של החברה, דבר שהוביל לביטול פטור מניכוי מס במקור, ולהטלת עיקולים שונים על נכסי החברה.
♦ בראשית שנת 2007 הורה בית המשפט, למנהלת החשבונות להשיב לנאשמים את מסמכי החברה ובכך התאפשר לנאשמים להעביר את החומר לרו"ח לשם הגשת דוחות המס לשנים 2005-2006.
במהלך כל התקופה עמדו הנאשמים בקשר רציף עם רשויות המס בכל הנוגע לנסיבות העיכוב בהגשת הדוחות ואף במסגרת חקירתם בידי רשויות המס שבו על טענתם - חרף האמור טענותיהם נפלו על אוזניים ערלות ורשות המיסים הגישה כתב האישום כנגדם.
♦ בד בבד לאותם הליכים פליליים, הוגשה כנגד הנאשמת 1, בקשת פירוק בגין "חובות מס אדירים" מטעם רשויות המס, הכוללים סכומי מס גבוהים שרובם "נובעים" מחובות מס "שנקבעו" לפי "מיטב שפיטה" בהיעדר דוחות.
עם הגשת הדוחות במהלך שנת 2009, התברר כי המצב העובדתי שונה לחלוטין ועומד בסתירה לבקשת הפירוק, שכן הדוחות לשנות המס 2005 – 2006 גילמו הפסד מתואם לצורכי מס בסך כולל של 3.22 מיליון ₪ אשר מצטבר יחד עם ההפסדים הקודמים לסך כולל של 6.7 מיליון ₪ .
♦ הסרת המחדלים ומחדלי רשות המסים: הדוחות שהוגשו התקבלו ואושרו כדוחות מבוקרים על ידי פ"ש ירושלים. לאור האמור טען משרדנו כי די באמור כדי לשמוט למעלה מ-80% מהחובות המיוחסים לנאשמת 1 בבקשת הפירוק – עובדה השומטת את הקרקע מתחת לאותם תצהירים, אשר הוגשו במסגרת בקשת הפירוק.
יתירה מכך, משרדנו הציג בפני ביהמ"ש אישור מטעם פ"ש, לפיו רשויות המס מחזיקות אצלן יתרות החזר מס, בגין ניכוי מס במקור ביתר, בסך כולל של 507,908 ₪ קרן, סכום הגבוה פי שלושה מחוב הניכויים הנזכר בכתב האישום, ויש לתמוה אפוא על החלטת התביעה להגיש כנגד הנאשמים את כתב האישום.
בכל הדיונים שהתקיימו לאורך ההליך, הכחיש ב"כ המאשימה בתוקף את הטענה כי אצל רשויות המס מוחזקות יתרות החזרי מס בסך הנטען, וטען מנגד כי בידי פקיד השומה יתרת החזר בסך של 9,000 ₪ בלבד.
רק בדיון שנועד מלכתחילה למתן גזר הדין, אישר ב"כ המאשימה בהגינותו, כי אכן נפלה טעות, והנתון שעליו הסתמך בטיעוניו היה שגוי, ולמעשה, בידי פקיד השומה יתרות החזר בסך הנטען על ידי הסנגורים, ומשמעות הדבר כי המחדלים כולם הוסרו זה מכבר.
הכרעת בית המשפט
♦ לאור האמור, קבע בית המשפט: "נוצר הרושם – מן הטעם שרשויות המס הכבידו את ידן על החברה ועל הנאשמים, הטילו עיקולים על נכסים הנחוצים להמשך פעילותה של החברה וביטלו את הפטור מניכוי מס. בעקבות צעדים אלה, נטשו מיטב הלקוחות את החברה, ומכאן ועד קריסתה היתה הדרך קצרה".
♦ באשר לחובות הניכויים קבע בית המשפט: "יש לשאול, מדוע לא נבדקה טענתם כבר אז, וכיצד ציפו רשויות המס שהנאשמים, "כנישום סביר", ינהגו במצב שאליו נקלעו...
מקובלת עליי גישתו של ב"כ נאשם 3, כי התנהגות רשויות המס בעניינם של הנאשמים היתה בלתי נסבלת. אין מחלוקת, כאמור, כי רשויות המס החזיקו אצלם, משך זמן רב, באופן בלתי סביר, יתרת החזר מס של נאשמת 1 שהיתה גבוהה בהרבה מסכום החוב שנתחייבה בו לפי כתב האישום ..., אילו נשמעה טענת הנאשמים מתחילה ותביעתם להקפיא לתקופת מה את צעדי האכיפה והגביה שננקטו נגדם, היו בוודאי עומדים בנטל להסרת המחדלים וקרוב לוודאי שלא היה מוגש נגדם כתב אישום כלל".
♦ עוד קובע בית המשפט כי: "ראוי היה להפעיל שיקול דעת זהיר ולברר את טענותיהם עד תום, ולא להפיל עליהם מכת מחץ שממנה לא יוכלו להתאושש. החלטת שלטונות המס, בנסיבות העניין, ... ובשעה שניתן היה לקזז את יתרת ההחזר כנגד יתרת החוב, היא, אפוא, מקוממת מאד.
התנהגות כזו אינה הולמת רשות שלטונית. כידוע, התנהגות כזו יש שהיא מצמיחה לנאשם הגנה מן הצדק, וזאת, כאשר מתקיימת פגיעה ממשית בתחושת הצדק".
♦ לפיכך ולאור מחדלי רשויות המס והתנהגותן הרשלנית , גזר בית המשפט על הנאשמים עונש צופה פני עתיד בלבד, הכולל רכיב של התחייבות שלא לבצע את העבירות נשוא כתב האישום בשנית ומאסר על תנאי בלבד.