♦ ביום 31.5.2007 ניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים פסק הדין בעניינו של
טל יואב נגד מנהל המכס והמע"מ ירושלים (ע"ש 5042/05).
♦ מדובר בעוסק שהתקשר עם מלון "דן" בתל-אביב, בשנת 1999, והתחייב לבצע עבודות פירוק, בנייה ושיפוצים.
♦ לצורך כך התקשר העוסק עם מספר קבלני משנה. אחד מקבלני המשנה הללו מסר לעוסק חשבוניות מס שכולן הוצאו בשנת 2000, בסכום כולל של 2,744,495 ש"ח, והעוסק קיזז את מס התשומות, שנכלל באותן חשבוניות, כנגד המס שחל על עסקאותיו.
♦ בדיעבד התברר, כי אותו קבלן משנה, שהציג בפני העוסק "אישור לצורך ניכוי מס" (שהונפק לו על ידי רשויות המס), לא היה רשאי להנפיק את חשבוניות המס האמורות, שכן לא היה רשום כעוסק מורשה (בתקופה הרלוונטית) במשרדי מע"מ.
♦ מנהל מס ערך מוסף קבע, כי העוסק לא היה רשאי לקזז את מס התשומות, שנכלל באותן חשבוניות, ואף החליט לפסול את ספריו של העוסק, בהתאם לסמכותו של המנהל על פי הוראות סעיף 77ב.(ב) לחוק מס ערך מוסף התשל"ו - 1975.
♦ העוסק ערער על החלטותיו של מנהל מע"מ וטען, כי רשאי היה להסתמך על האישור שהוצג בפניו, שהונפק על ידי רשויות המס בחודש מאי 1999, וכלל לא עלה על דעתו שאין די בכך.
♦ במהלך המשפט נמצא, כי קבלן המשנה נרשם במשרדי מס ערך מוסף, בחודש אפריל 1999, אך כבר בחודש יוני 1999 נסגר התיק במשרדי מע"מ.
♦ בית המשפט המחוזי בירושלים (מפי השופטת מרים מזרחי) החליט לדחות את הערעור, למרות שנקבע, כי העבודה בוצעה בפועל על ידי קבלן המשנה ולא הייתה סיבה לעוסק לחשוד שאין מדובר בעוסק מורשה, ובכך אימץ את "המבחן האובייקטיבי", תוך ציטוט מדברי הנשיא (לשעבר) אהרון ברק, בע"א 4069/03, כדלהלן:
"אימוץ המבחן האובייקטיבי יכול להביא לתוצאות בלתי רצויות מבחינת הנישום, אשר לא היה שותף לתהליך הרמייה והאשם לפסול בחשבונית לא נבע ממעשיו שלו. במקרים חריגים ראוי, אפוא, לאפשר לנישום לנכות את מס התשומות, אף אם החשבונית הוצאה שלא כדין מבחינה אובייקטיבית. מקרים כאלה יחולו, למשל, שעה שהנישום הוכיח, כי לא התרשל ונקט בכל האמצעים הסבירים לוודאי, כי החשבונית הוצאה כדין, לרבות אימות החשבונית וזהות העוסק. במקרים כאלה בהם הנישום יוכיח, כי לא גילה או לא יכול היה לגלות את הפסול שנפל בחשבונית באמצעים סבירים, יותר לו ניכוי מס התשומות (עניין סלע בעמ' 514). בכך יושג האיזון הראוי בין השיקולים המתמודדים על הבכורה בשאלת המבחן הראוי לניכוי מס תשומות על פי חשבונית כדין" (ההדגשה אינה במקור).
♦ במקרה דנן, החליט בית המשפט, כי העוסק לא נקט בכל האמצעים הסבירים ונימק את החלטתו בכך שהעוסק יכול היה לפנות באופן ישיר למשרדי מע"מ, במועד הרלוונטי, כדי להניח את דעתו, כי אכן מוציא החשבוניות היה רשום כעוסק מורשה במועד הוצאתן של החשבוניות.
♦ כולנו מצווים, כמובן, לנהוג לפי ההלכות שקובעים שופטי ישראל ועל כך אין עוררין. עם זאת, נראה כי מצבם של העוסקים הינו קשה מנשוא, שכן הפכו שלא בטובתם לגובי המסים של המדינה (ללא קבלת שכר) ובה בשעה נעשו לבני ערובה בידי רשויות המס, בשל מחדליהם ועוונותיהם של האחרים.
