המערער הוא רווק כבן 48, שבתקופה הרלוונטית לדיון ניהל עסק של מכבסה ברמות פולין בירושלים. הפעלת המכבסה עלתה בקנה אחד עם ניסיונות המערער להשתקם מעברו כנרקומן, ועל-פי עדות המערער, אביו נרתם למאמץ זה וסייע לו כלכלית.
המערער הגיש ערעור על שומות לפי מיטב השפיטה לשנות המס2001-2003 שהוצאו לו על פי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"). ברקע הוצאת השומה מצויה עובדת פסילת ספריו של המערער, מאחר שלא עמד בנדרש לגבי ניהול ספרים, וכן עובדת קיום הפרש בלתי מוסבר בין שתי הצהרות הון שהגיש, האחת ליום 31.12.99 והאחרת ליום 31.12.02. המשיב מצא גידול הון בלתי מוסבר לשנים 1999-2002, שעמד על 222,000 ש"ח. גידול זה חולק על ידי המשיב על פני השנתיים הפתוחות, והוסף להכנסות מהעסק. כמו כן, בשנת 2003 נמצא הפרש בין הפקדות המערער לחשבון הבנק, לבין המחזור העסקי שהוצהר על ידו. תזרים המזומנים בחשבון המערער, בניכוי הכנסותיו המדווחות לשנה זו מותיר יתרה של 87,857 ש"ח, אשר בהעדר הסבר אחר יוחסה ע"י המשיב להכנסותיו מהעסק.
♦ המערער טען כהסברים לגידול ההון, סכומים שקיבל מאת אביו, גם לצורך רכישת הציוד למכבסה וגם כספים שנתקבלו במזומן באופן שוטף. כמו כן טען המערער להסברים בצורת כספי זכייה בהגרלות שקיבל. עוד טען המערער לעניין פסילת הספרים, כי אי ניהול ספר הזמנות אינו ליקוי מהותי כיוון שנוהלו תעודות משלוח.
♦ המשיב טען, כי מדובר בנתונים שלא הוצגו בפניו בשלב השומה ולכן אין להעלות אותם בשלב הערעור בפני בית המשפט.
ביהמ"ש המחוזי בי-ם - כב' הש' מ. מזרחי:
♦ ביקורת בעסקו של הנישום היא, מטבע העניין, כלי אימות משמעותי, ובמסגרת זאת, אין להטיל על המבקרים מטעם רשות המס לבצע חקירה ובדיקה מעמיקים כדי לברר את הקשר בין הרישום שבחר הנישום לעשות ובין התמונה שהיתה מתקבלת אילו מולאו על ידו דרישות החוק. די בכך, שהדרך בה נקט הנישום מקשה על פקיד השומה להגיע לחקר האמת, כדי לבסס טענת ליקוי מהותי.
♦ נכון הוא, שאין ביד המערער להעלות הסבריו לראשונה בבית המשפט. הכלל שאין שומעים טענות חדשות בערעור, ובוודאי כשמדובר בטענה עובדתית, מקובל בפסיקה. ואולם, אין מדובר בכלל נוקשה, העמדה הראויה בשאלה האמורה היא עמדה גמישה המאפשרת במקרים המתאימים, ובעיקר למניעת קיפוח הנישום, שמיעת טענות חדשות. במיוחד ראויה הגמישות במקרה שבו ברורה העובדה, שהמערער לא ידע להתנהל מול פקיד השומה. נוכח הכלל האמור בעניין העלאת טענות חדשות, גמישות זו באה בחשבון אך ורק לגבי נושאים שבהם טענותיו למקורות כספיים שלא נלקחו בחשבון ע"י המשיב בצד המקורות או ההסברים, נתמכו בערעור ע"י מסמכים משכנעים.
הסמכות לנהוג כך נובעת מאופי סמכותו הערעורית של בית המשפט בערעורי מס על-פי החוק.
♦ סמכות זו, הנטועה בסעיף 156 לפקודה, פועלת לכל הכיוונים – דהיינו, מאפשרת להגדיל את השומה מחד, וגם להפחית את השומה. אכן, הנכונות להכיר בטענה חדשה היא בהכרח מוגבלת, ואולם, יש להתיר הצגת מסמכים המעידים על מקורות הכנסה בזמן הרלוונטי, ועתה ההתעלמות מהם לא תביא ל"שומת אמת".
♦ אין מחלוקת, שאסמכתא על רכישת שיקים עבור ציוד המכבסה ע"י האב עמדה לפני המשיב. מדובר בשיקים בנקאיים שהועברו ע"י המערער ישירות לספק הציוד למכבסה, מבלי שעברו דרך חשבונו.
המשיב לא טען, כי המערער אישר בדרך זו או אחרת, כי החזיר את הסכומים לאביו, וגם לא טען, כי יש ביטוי להחזר כזה בדו"חות הכספיים של המערער. במצב דברים זה, המסקנה שהסיק המשיב היא מרחיקת לכת. נראה, כי הטיפול הנכון בנושא זה צריך היה להיות בגדר ההכרה בפחת (דהיינו, במקרה זה – אי-הכרה), ולא בתחום גידול ההכנסה – או גידול ההון.
♦ נכונה טענת המשיב, לפיה לא היה ביד המערער לדרוש את הפחת בגין הציוד, אלא אם הוציא את ההוצאה עליו, וזאת על פי קביעתו המפורשת של סעיף 21 לפקודה. בסעיף זה נאמר, כי הניכוי לפחת יחושב מן "המחיר המקורי שעלה לנישום".
♦ טענה נוספת של המערער היא הטענה, שמכר רכב שקנה לו אביו, והכספים שימשו אותו בתקופה הרלוונטית. ברם, עדת המשיב הסבירה, כי לא באה טענה כזו במועד, ומכל מקום, בבדיקת דפי הבנק של המערער לא נראתה כניסת כסף בגין מכירת הרכב.
ואולם, מאחר שאין סיבה לשלול את הטענה כי המערער קיבל תמורה עבור הרכב ולא נשללה עובדת מכירתו, ראתה כב' השופטת לנכון לקחת חלק מסכום זה בחשבון ע"ח עלות הציוד.
♦ בביהמ"ש הראה המערער, באמצעות מסמכים הולמים, כי בשנה זו זכה בשלוש זכיות שונות (בהימורים).
גם סכומים אלה יש לכאורה להביא בחשבון בצד המקורות או ההסברים המאפשרים את השימושים של המערער באותה תקופה. מטעמי צדק, אף כי מדובר "בטענה חדשה", שהרי הטענות נתמכות באישורי זכייה מזמן אמת, ולכאורה רק התנהלות לקויה מול פקיד המשיב מנעה הצגתם במועד. לאור האמור, יש להפחית סכומים אלה מההכנסה הנטענת.
התוצאה:
♦ הערעור נתקבל בחלקו באופן שנתקבלו הסברים נוספים ומנגד, יש לתקן את הפחת שנדרש לאורך השנים.
ניתן ביום: 29.1.08.
ב"כ המערער: עו"ד צ. מנדל.
ב"כ המשיב: עו"ד ש. אבני.