♦ תדיראן הינה חברת מסחר מהוותיקות בארץ אשר פועלת משנות הארבעים. היא עוסקת במסחר בציוד אלקטרוני, מוצרי חשמל לבנים ועוד. נושא פסק הדין הינו "מוצרי הקשר הצבאי".
הרקע לפסק הדין: בשנת 1996 תדיראן ביצעה רה ארגון לפיו הועברה הפעילות של מוצרי הקשר הצבאי לחברת תדיראן קשר בע"מ. במסגרת הרה ארגון, נחתם הסכם "הסכם להעברת הפעילות". בהסכם הוסכם כי תדיראן מעבירה לתדיראן קשר את הזכות להשתמש בסימן המסחרי ובלוגו וחברת תדיראן קשר מתחייבת להשתמש בלוגו בדרך נאותה ומבלי לפגוע בשמה הטוב של תדיראן ובהתאם להנחיות תדיראן מעת לעת. עוד הוסכם כי תדיראן קשר אינה רשאית להעביר לאחר זכויות את השימוש בסימני המסחר. כלומר אנו למדים כי תדיראן העניקה לתדיראן קשר זכות שימוש שאינה ניתנת להעברה.
♦ בשנת 1999 מכרה קבוצת תדיראן את הפעילות הקשר הצבאי, לצד ג'. רגע לפני המכירה, של מניות חברת תדיראן קשר, מכרה תדיראן בהסכם לתדיראן קשר את המוניטין. על פי הסכם זה הוענקו לתדיראן קשר זכויות שימוש בלתי הדירות במותג ובמשם המסחרי של החברה, כל זה בתמורה של 15 מיליון דולר. תדיראן הגישה דוחות לשנת 1999 ודיווחה על התמורה כרווח הון ושילמה עליו מס רווח הון לפי שיעורו דאז 36% מס. במסגרת דיוני השומה בחברת תדיראן, כשלוש שנים מהגשת הדוחות האמורים הגישה תדיראן בקשה לתיקון שומה לפקיד השומה לפיה היא מבקשת למסות את התמורה ממכירת המוניטין במס בשיעור 10% בלבד בהתאם להגדרת הסכום האינפלציוני בסעיף 88 לפקודת מס הכנסה ערב תיקון 132.
♦ פקיד השומה אישר לתקן את השומה אבל לא הכיר בכך שאכן נמכרו המוניטין בשנת 1999 ומכאן הערעור. כאן המקום לציין כי פקיד השומה הסכים לתיקון השומה 3 שנים אחרי הגשת הדוחות זאת לפנים משורת הדין, ולאחר קיום מספר דיוני שומה בעניינה.
♦ בית המשפט המחוזי מפי כבוד השופט מגן אלטוביה דחה את הערעור ולא ראה לנכון להתערב בהחלטת המשיב בסיווג עסקת המכר כעסקת מכר של זכות אחרת ולא כמכר של מוניטין.
♦ המערערת טענה, כי יש להבחין בין ההגדרה המשפטית למונח מוניטין לבין ההגדרה החשבונאית. לשיטתה, ההגדרה המשפטית של מוניטין כוללת גם את השם המסחרי ואת הלוגו. השם המסחרי והלוגו שבהם השתמשה תדיראן קשר בין השנים 1996-1999 היוו את כלי הקיבול של המוניטין שהועבר ונמכר לחברה בשנת 1999. היא טוענת בנוסף כי, ללא המוניטין הקשורים בהם השם המסחרי והלוגו חסרי כל ערך כלכלי ולכן אינם יכולים להיות זכות הונית אחרת שיש לה ערך כלכלי מנותק מהמוניטין.
לכן טענה המערערת, יש לראות בהסכם הראשון משנת 1996 כמקנה זכות שימוש מוגבלת וזמנית, ואילו בהסכם משנת 1999 הועברו המוניטין והזכויות בהם מחברת תדיראן לתדיראן קשר. היא טוענת כי, בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי, לאחר ההסכם בשנת 1996 נשארו המוניטין אצל חברת תדיראן מאחר והקשר בין תדיראן לבין תדיראן קשר לא נותק אף שבמסגרת הרה ארגון עברה החברה ממסגרת "חטיבתית" למסגרת של חברת אחזקה המחזיקה כל פעילות בחברה נפרדת, ולכן כל החברות הבנות, כל עוד לא נותק הקשר, נהנו מהמוניטין של הקונצרן כתאגיד בינלאומי מבוסס וותיק. בנוסף, היא טוענת כי מגיעה לה ליהנות בשיעור מס מופחת על חלק מהתמורה, מאחר וחלק מהתמורה שולם בגין מוניטין שנצמח במשך שנים רבות והיא זכאית להטבת המס בגין מכירת מוניטין.
♦ המשיב טען כי, העברת העסק כעסק חיי בשנת 1996 הייתה כרוכה בהעברת המוניטין. המשיב נסמך על ההלכה בעניין ליבוביץ' לפיה המוניטין שייך ליצרן שמייצר אותו במקרה שלנו תדיראן קשר היא היצרן ולכן חברת האם תדיראן אינה יכולה למכור מוצר שלא שייך לה. המשיב טוען כי לאחר ההסכם בשנת 1996 לא נשאר בידה והגישה שהציגה תדיראן מנוגדת להלכות הפסוקות ותיצור אי וודאות בכל הנוגע למונח מוניטין.
ביהמ"ש העליון- מ. נאור, ס' גובראן, א' חיות:
♦ ראשית יש לבחון שתי שאלות: האחת, האם תדיראן העבירה את המוניטין לתדיראן קשר בשנת 1996, ואם כן השנייה, האם נותרו מוניטין בתדיראן שניתן למוכרן לתדיראן קשר בשנת 1999?
♦ באשר לשאלה הראשונה, ביהמ"ש המחוזי קבע, כי בהסכם משנת 1996 העבירה תדיראן לתדיראן קשר את המוניטין בתחום הקשר. באשר לשאלה השנייה הפנה בית המשפט המחוזי להלכת ליבוביץ' לפיה המוניטין שייך ליצרן ולא למפיץ. בית המשפט העליון פסק בשונה למחוזי וקבע כי המוניטין נשארו בידי תדיראן גם אחרי ההסכם משנת 1996. ולכן יש לתדיראן אפשרות למכור לתדיראן קשר את המוניטין נשוא ההסכם בשנת 1999.
♦ ביהמ"ש קבע, כי בשנת 1999 נמכרו המוניטין מחברת תדיראן לתדיראן קשר. בעניין שווי המוניטין מאחר שהמשיב טען, כי לא נמכרו מוניטין לא הציג בפני ביהמ"ש תחשיב מהו שווי המוניטין לגישתו. ולכן העדיף את גרסת המערערת שלפי החישוב שלה, שנראה סביר, נקבע, כי מלוא התמורה שולמה בגין המוניטין. בהערת אגב נקבע כי מוניטין יכול לצמוח גם בתקופה של 3 שנים. שיכול להיות שנצמח גם בתדיראן קשר אם כי שווי נמוך ביחד למוניטין של תדיראן. ביהמ"ש אף כתב בהחלטתו, כי "מדובר במקרה חריג".
תוצאה:
♦ הערר נתקבל. לא נפסקו הוצאות לטובת המערערת.
ניתן ביום 22.07.2015
ב"כ המערערת: עו"ד ד"ר משה שקל , עו"ד יניב שקל
ב"כ המשיב: עוה"ד עמנואל לינדר, פרקל' המדינה