נדמה כי גם בתי המשפט אינם שוקדים על השמרים, ולאחרונה ניתנה החלטה יוצאת דופן המזכה נאשמים בחריגות בנייה, לאחר שהרשויות כשלו מלהמציא את היתר הבניה המקורי ולהציגו בפני בית המשפט.
בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב (כב' השופטת גלית אוסי-שרעבי) בחן לעומק את מסכת הראיות שהציגו הרשויות, שטענו כי מדובר בדירה אחת בת 4 חדרים שנעשה בה שימוש לצורך 3 יחידות דיור נפרדות ועצמאיות. בהעדר היתר בניה מקורי, ניסו הרשויות להסתמך על פרוטוקול ביקורת גמר הבניה והתוכנית הסניטרית של הבנין, אך ללא הצלחה.
בית המשפט התמקד בנטל ההוכחה המוטל על כתפי רשויות התביעה, והבהיר כי לצורך הוכחת חריגה מהיתר בניה, יש צורך, בשלב הראשון, לעיין בהיתר הבניה, ובשלב השני להשוותו למצב הדירה בפועל.
כמובן שבהעדר היתר בניה, או מסמך חלופי אחר המתאר את מה מותר לעשות בדירה והמתייחס לאופן חלוקתה, לא ניתן להוכיח חריגה, וכדברי בית המשפט: "יש לזכור כי, בטרם ניתן להכריע האם שימוש בפועל מהווה שימוש חורג, יש קודם לקבוע מהו השימוש המותר.... הראיות שהובאו על ידי המאשימה, גם אם יינתן בהן מלוא האמון, אין בהן די כדי להבהיר מהו השימוש המותר... האם כדירה אחת אם לאו.... ומהי חלוקתה הפנימית...." (סעיף 11 לפסק הדין).
הרשויות לא הגישו ערעור על פסק הדין, ככל הנראה לאור הניתוח הדקדני של בית המשפט את הסיטואציה, ועמדתו הברורה בנסיבות.
ההחלטה (שניתנה ביום 20/02/2013) צפתה את פני כניסתו לתוקף של הדין החדש (החל מחודש מאי 2013) המאפשר לרשויות התביעה להגיע להסדר, מחוץ לכותלי בית המשפט, טרם כתב אישום, ובטוחני כי במקרה זה, לו היה ניתן להחזיר הגלגל לאחור, רשויות התביעה היו מגיעות להסדרים עם הנאשמים, ומוטב כי רשויות התביעה יאמצו גישה חדשה, התואמת את הדין החדש, ויעשו בו שימוש במיוחד במקרים בהם יש קושי ראייתי, הן בכדי להפחית העומס בבתי המשפט והן למנוע עוגמת הנפש, הכרוכה בניהול ההליך המשפטי מהנאשמים ולהמנע מעינוי דין של ממש.
ייתכן מאד כי רשויות התביעה יעשו כך במקרים דומים בעתיד.
[מדינת ישראל נ' כהן אריאל ואח', תיק פלילי 01/11/0009702]
מירב שחר עו"ד ונוטריון, שותפה במחלקה המסחרית של משרד עו"ד גולדמן ושות' ומתעסקת בתחומי המשפט המסחרי והנדל"ן.
