דירת נופש לא תיחשב דירת מגורים לצורך מס רכישה - וע פקר 1361-06/
ברכישת דירת מגורים מחושב מס הרכישה באופן שונה מאשר ברכישת מקרקעין רגילים. במקרה שלנו, רכשו דירה בפרויקט המיועד לתיירות, כאשר בהסכם הרכישה נקבע שהדירה צריכה להיות זמינה להשכרה לנופש ברוב ימות השנה (מחצית שנה לפחות).
ועדת הערר קובעת כי "דירת מגורים" צריכה לעמוד בשני תנאים:
המבחן האובייקטיבי - שיהיו בדירה האמצעים לקיום מגורים, כגון - שירותים, מטבח וכו'. במבחן הזה אין ספק שדירת נופש עומדת.
המבחן הסובייקטיבי - בנוגע למס רכישה, הרוכש את דירת המגורים צריך לראות בדירה דירה שתשמש למגורים. ועדת הערר קובעת שהמבחן הזה לא מתקיים בענייננו, כי הרוכש יודע שעליו להשכיר את הדירה לנופש למשך 6 חודשים לפחות בכל שנה, ומכאן עולה שהוא לא רואה בדירה זו את בית המגורים שלו.
ועדת הערר לא מקבלת את הטיעון הזה וקובעת שהשכרה למטרות נופש לא עונה על ההגדרה של שימוש למגורים. מכיוון שמדובר בשאלה שניתנו לה תשובות סותרות בפסקי דין אחרים, מתאמצת מאד ועדת הערר ומצטטת את מילון אבן שושן, את התנ"ך, החלטות ופסקי דין אחרים, וכן היא מצטטת ממאמרים של רבים וטובים כמו ירדנה סרוסי, שי עינת ואיך אפשר בלי פרופ' אהרון נמדר, ו"נועלת" את הנושא במיטב ההגנות האפשריות.
אציין כי בשנתיים הקרובות, ההחלטה לעיתים תפעל לטובת הרוכשים, שמחויבים בקנס רכישה גבוה מאד על רכישת דירה שניה לפי הוראת השעה.