אסור ללקוח לדרוש חשבונית טרם תשלום, אם הספק מדווח על בסיס מזומן - תיקון 42 לחוק מע"מ והוראת שעה/
לפני כשנתיים תוקן חוק מע"מ בתיקון 41 ונקבע שמועד אירוע המס במתן שירות יהיה מועד קבלת התמורה, ולא מועד סיום השירות כפי שהיה קבוע עד לתיקון . (בכפוף להגדרות בחוק, ולחריגים השונים).
כדי להרגיל את הציבור לשינוי, יובל המבולבל עלה בטלויזיה והסביר לנו, שמעכשיו מוציאים חשבונית רק על בסיס מזומן.
אלא שב"שטח", ישנם מקרים רבים שנותן השירות (למשל עו"ד, או רואה חשבון וכד') מוציא דרישת תשלום ללקוח, והלקוח מתנה את התשלום בכך שתוצא לו חשבונית. בדרך כלל מדובר בלקוחות שהם גופים גדולים, ואתה מוצא את עצמך נלחם בטחנת רוח.
יש כאן מלכוד: נותן השירות מוציא חשבוניות מס שהם גם קבלה, כלומר - בעצם הוצאת החשבונית הוא מודה בכך שקיבל את התמורה, ואם בסוף לא יקבל אותה - לכאורה לא יוכל לדרוש את המע"מ כחוב אבוד, כי הוא מדווח על בסיס מזומן.
על מנת להלחם בתופעה, לפני כשנה התקבל תיקון 42 לחוק מע"מ וכן הוראת שעה, אשר קובעים את הדברים הבאים:
1. ללקוח אסור לדרוש חשבונית מס כתנאי לתשלום התמורה, אם מוציא החשבונית מדווח על בסיס מזומן.
2. יצרנים קטנים (מחזור עד 2 מליוני ש"ח בשנה ומעסיקים לא יותר מ 6 עובדים) יהיו רשאים לדווח גם הם על בסיס מזומן במכר של נכס שנמסר בשנה הקרובה.
מאז מתברר, שהתנהגות הלקוחות לא השתנתה באופן מהותי. לא רק זו - הלקוחות העייתיים ביותר הם דווקא הלקוחות הממשלתיים ודומיהם (רשויות מקומיות וכד'). אמנם, ידוע כבר שהמגזר העסקי מאמץ שינויים מהר יותר מהמגזר הציבורי, אבל הייתי מצפה שבמקרים בהם השינויים נעשו על ידי המחוקק, ההטמעה תהיה מהירה יותר.
אבל ככלל, יש לברך על חקיקה זו, שמחזקת את עיקרון "חסרון הכיס". חקיקה כזו נדרשת גם ברווח הון, במקרים בהם התמורה לא משולמת מיד, או שהיא תלויה באירועים עתידיים, וכן במס שבח, בעסקת תמורות או בעסקת קומבינציה.
