מכירה נייר ערך בחסר/
כידוע, המסחר המודרני מביא לעולם מגוון רחב של צורות התקשרות לרבות בשוק ההון, כאשר אחת מהן היא מכירת נייר ערך בחסר. צורת התקשרות זו נולדה עקב מספר צרכים מיידים בעסק כגון גיוס הון לתקופת זמן קצובה בתנאים נוחים. הרעיון העומד מאחורי מכירה בחסר הינו השאלת נייר ערך מגוף אחד לגוף אחר לתקופת זמן מוגדרת מראש כאשר הגוף האחר למעשה מיד עם השאלת נייר הערך מוכר אותו ומקבל לידיו את התמורה וכאשר מועד ההשאלה מגיע לסיומו, השואל רוכש מחדש את אותו נייר הערך בבורסה על מנת להשיבו למשאיל יחד עם דמי ההשאלה שנקבעו מראש עבור תקופת ההשאלה. למעשה, בדרך זו, השואל הצליח לגייס הון לתקופת זמן קצובה שלא במסגרת בנקאית ומעבר למסגרת האובליגו הבנקאית המוגבלת בד"כ בסכום מקסימאלי.
אכן מדובר במנגנון יצירתי שנעשה בו שימוש רב בשנים האחרונות וכשם שהשווקים פועלים ביצירתיות כך נדרש המחוקק להתאים את חוקי המס למנגנונים החדשים כאמור. אכן, בעניין מכירת ני"ע בחסר, המחוקק לא טמן ידו בצלחת והתקין תקנה ספציפית בנושא זה במסגרת תקנות מס הכנסה. המחוקק לא רצה להיות הגורם שימנע מעסקאות אלה לקרות ולכן בתקנה האמורה הוא פטר את המשאיל מדיווח על רווח הון וזאת על אף האמור בסעיף 88 לפקודה המגדיר העברת ני"ע ממשאיל לשואל כנכס שיצא מרשותו של אדם ולפיכך העברה זו הייתה אמורה להיות מחויבת בדיווח על רווח הון ובמס במידה ואכן נוצר רווח, לעומת זאת, המחוקק חייב את המשאיל במס בגין דמי ההשאלה שגבה מהשואל . כמו כן, המחוקק חייב את השואל במס בגין רווח ההון שנוצר לו ממועד ההשאלה ועד מועד החזרת נייר הערך למשאיל כאשר רווח ההון הנ"ל מחושב ומדווח רק ביום החזרת הנייר ערך למשאיל.
בזכות התקנה, מתאפשרת עסקת מכירת נייר ערך בחסר בצורה פשוטה ללא מעמסת מס מיותרת שאף אינה כלכלית. חשוב לציין כי המחוקק מיעט מהתקנה מכירה בחסר בין קרובים וזאת בהתאם למדיניות האנטי תכנונית הרווחת בעת המודרנית ויש שיאמרו כי טוב שכך.
