בפס"ד סובחי (
עמ"ה 1259/01) נדון עניינו של חקלאי שהחליט לשנות עיסוקו ובשנת 92 החל לתת שירותי מכונאות. בשנים הראשנות לא היה לו מוסך מקורה אלא היה עובר בין הלקוחות ומטפל בכלים כבדים שנתקעו בשטח ("מוסך מדרכה").
לאט לאט בנה מוניטין ובשנת 97 בנה סככה שהפכה למוסך קבע. בין לבין, כשנקרתה לפניו ההזדמנות, קנה ומכר מספר כלים כבדים והרויח קצת, לפחות לדעת פקיד השומה.
החקלאי/מוסכניק לא ניהל ספרם כנדרש, לא ניהל ספר הזמנות וספר סחר, שחייב לנהל מי שחלה עליו תוספת י"א להוראות ניהול ספרים.
לכן, קבע פקיד השומה את שומת המוסכניק לפי מיטב שפיטתו.
טענה ראשונה - פסילת הספרים:
המוסכניק טוען שלא חלה עליו תוספת י"א. נכון שהתוספת חלה על בעלי מוסכים, אבל לטענתו הוא הפעיל מוסך מדרכה, לא היה לו מבנה מקורה ולכן לא צריך להיקרא מוסך שהגדרתו במילו אבן שושן היא "מבנה המשמש לתיקון...." ולא היה לו מבנה.
פקיד השומה טוען שחוץ ממתן שירותים אצל הלקוח, היה למוסכניק מקום מוגדר אליו היו באים יתר הלקוחות, ולכן הוא צריך להיקרא "מוסך".
בית המשפט קובע שהעסק צריך להיקרא מוסך בגלל השירות שהוא נתן, ולא משנה אם היה לו מבנה מקורה או אפילו אם היה מקום מוגדר אליו באו הלקוחות. תוספת י"א חלה על נותני שירותים, ולכן עצם מתן השירות מכניס גם מוסך נייד או מוסך מדרכה לתוך תוספת י"א.
טענה שניה -סבירות השומה:
פקיד השומה, בסיוע מומחה מהמחלקה הכלכלית, בנה את השומות על ידי הכפלת מחיר שעת עבודה משוער בשניים (המוסכניק ועוזר), ב 8 שעות ביום וב 252 ימים בשנה. בניית השומות לכל השנים בוצעה באותה דרך ועם אותם מספרים.
יש מספר הנחות מובלעות בתחשיב הזה, למשל ההנחה שהמוסכניק לא עבד לבד אלא העסיק עובד אחד לפחות, וההנחה שכל יום שניהם עבדו 8 שעות יצרניות, וההנחה ששולם לו בפועל על כל השעות שעבד יחד עם העוזר שלו.
בית המשפט לא מסכים עם הדרך שנקבעה לפיה השומה. לדעתו, ברור שמדובר בעסק שצמח. המוסכניק היה מסתובב בשנים הראשונות במושבים בסביבת מגוריו ומחפש עבודה, שלא בכל יום נמצאה. לאט לאט הרחיב את חוג לקוחותיו ואת כמות עבודתו, ולכן שומה המבוססת על 8 שעות עבודה יצרניות ביום מהשנה הראשונה איננה נכונה.
בית המשפט קובע שומות צנועות יותר, שמשקפות גידול טבעי של עסק, ומקטין בכך את המס באופן משמעותי. בנוסף מטיל בית המשפט על המדינה לשלם למוסכניק אגרת בית משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 40,000 ש"ח.
החוק רואה בפקיד השומה שוופט, המקביל לבית משפט השלום. לכן, ערעור על החלטת פקיד השומה מוגש למחוזי, ולכן השומה נקראת "שומה לפי מיטב שפיטה". בעצם, החוק מצפה מפקיד השומה לחתור למס אמת, לאו דווקא להגדיל את השומות ככל הניתן.
בנוסף, הציבור מצפה מפקידי המס להתנהל בממלכתיות, ולהמנע מגביית מס שאיננו מס אמת. זהו המצ"ב הרצוי, וכולי תקווה שאט אט זה יהיה גם המצב המצוי.
קביעת בית המשפט בעניין העסק הצומח מזכירה לי סיפור:
פעם שאלו איש עשיר איך הוא הפך למליונר. הוא סיפר שכשהיה בן 11, מצא דולר על המדרכה, קנה בו תפוח בשוק, ניקה את התפוח במכנסיו ומכר אותו בשכונה תמורת 2 דולר. בשני הדולר שקיבל קנה שני תפוחים שאותם מכר בארבע דולר. וכן הלאה.
כך עברו כמה שנים, ואז דוד שלו נפטר והוריש לו מליארד דולר, והפך אותו למליארדר.
במהלך השנים אישתו כבר הפכה אותו למליונר...
