♦ ביולי 2009 אושרה במסגרת חוק ההתייעלות הכלכלית העלאה בשיעור 30% של התקרה הקבועה בחוק הביטוח הלאומי, לעניין הגמלה לה זכאי עובד בגין פשיטת רגל או פירוק של מעבידו. לאחר התיקון, הגמלה שתשולם לעובד תהיה חוב שכר העבודה ופיצויי הפיטורין שמעבידו חייב לו, או 95 אלפי ש"ח, לפי הנמוך.
♦ פעמים רבות, מעביד שפושט רגל נותר חייב לעובדו סכומים ניכרים בגין שכר עבודה, פדיון ימי חופשה ופיצויי פיטורין. החוב בגין שכר העבודה עשוי לנבוע לא רק מחודש העבודה האחרון, אלא אף מחודשי עבודה קודמים, בהם הסכים העובד לדחות את מועד התשלום של שכרו, בתקווה לשיפור המצב.
♦ כידוע, קיים פטור ממס בשל פיצויי פיטורין שקיבל עובד עד לתקרה מסוימת. נשאלת השאלה, מה דין עובד המקבל גמלה מהבטוח הלאומי, הכוללת חוב המעביד בגין שכר עבודה וכן בגין פיצויי פיטורין – האם יש לייחס את סכום הגמלה תחילה לשכר עבודה או שמא לפיצויי פיטורין? ואולי רשאי העובד לייחס את סכום הגמלה למרכיבים השונים לפי בחירתו, באופן שימזער את תשלומי המס?
ייחוס הגמלה למרכיביה
♦ סעיף 187(א) לחוק הביטוח הלאומי קובע: "עלה חוב שכר עבודה ופיצויי פיטורים של מעביד לעובדו הזכאי לגמלה לפי פרק זה על הסכום המרבי האמור בסעיף 183, תיזקף תחילה הגמלה המגיעה לו לחוב שכר העבודה, ואחריו - לחוב פיצויי פיטורים".
♦ ניקח לדוגמה עובד, שנקלע לפשיטת רגל של מעבידו, ונצברו לזכותו 80 אלפי ש"ח בגין פיצויי פיטורין, וכן 100 אלפי ש"ח נוספים בגין שכר עבודה, לרבות שעות נוספות ופדיון חופשה. ברם, העובד נאלץ להסתפק בגמלה בסך 95 אלפי ש"ח בלבד, בהתאם לתקרה. כיצד יש לייחס לצרכי מס את סכום הגמלה למרכיביה?
♦ לכאורה, מלשון החוק עולה, כי יש לייחס את הגמלה תחילה לשכר עבודה, באופן שבו כל הגמלה תהיה חייבת במס, והעובד לא יוכל ליהנות מהפטור ממס המוענק לפיצויי פיטורין.
♦ אנחנו סבורים כי יש לאמץ פרשנות מקלה, ולפרש את הדיבור "עלה חוב שכר עבודה ופיצויי פיטורים של מעביד לעובדו", באופן שבו עסקינן בחוב כפי שנתבע בפועל מהביטוח הלאומי, ולא בחוב התיאורטי שהיה חייב המעביד לעובדו, אילו לא נעשה חדל פירעון.
♦ לטעמנו, המחוקק היה ער למצב שבו העובד מעוניין שהגמלה תיוחס דווקא לשכר עבודה, כגון כאשר העובד אינו מגיע לסף המס בשל נקודות זיכוי, ניכויים ופטורים. במקרה זה, קבלת הגמלה תובא בחשבון לעניין גמלאות נוספות שהעובד יהיה זכאי להן מהביטוח הלאומי, כגון דמי אבטלה.
♦ אולם, כאשר מלכתחילה התביעה לגמלה הוגשה בסכום שאינו גבוה מהתקרה, אין להזדקק להוראת הסעיף, על אף שסכום החוב התיאורטי שמגיע לעובד עולה על התקרה. במקרה זה, סכום התביעה לגמלה כפי שהוגשה לביטוח לאומי בשל חוב שכר עבודה ופיצויי פיטורים אינו עולה על התקרה, ולפיכך הגמלה תיוחס לפי המרכיבים שנתבעו לתשלום בפועל.
איך להגיש את התביעה – דוגמאות מעשיות
♦ על העובד או עורך דינו לערוך חישוב מפורט של סכום החוב המגיע לו בגין שכר עבודה ופיצויי פיטורין, ולהגיש את התביעה לגמלה באופן מושכל כמפורט להלן, בהנחה שתקרת הגמלה הינה 95 אלפי ש"ח:
חוב בפועל בגין
כדאי לתבוע גמלה בגין
שכר עבודה
פיצויי פיטורין
שכר עבודה
פיצויי פיטורין
אלפי ש"ח
מצב 1
40
40
40
40
מצב 2
80
80
15
80
מצב 3
100
100
-
100
♦ מצב 1 - סך החוב הכולל המגיע לעובד בגין שכר עבודה ופיצויי פיטורין אינו עולה על סכום התקרה. במקרה זה כדאי לתבוע את החוב כולו, כך שחלקו ייוחס לשכר עבודה החייב במס וחלקו ייוחס לפיצויי פיטורין הפטורים ממס.
♦ מצב 2 - החוב המגיע לעובד בגין פיצויי פיטורין נמוך מסכום התקרה, אולם סך החוב בגין שכר עבודה ופיצויי פיטורין עולה על התקרה. במקרה זה כדאי לתבוע את כל החוב בגין פיצויי פיטורין הפטורים ממס, ובנוסף כדאי לתבוע חלק משכר עבודה החייב במס, באופן שבו הסך הכולל של התביעה יהיה שווה לתקרה. כך, העובד ייהנה מפטור ממס בשל כל פיצויי הפיטורין שקיבל, וכהשלמה לתקרת הגמלה, יקבל העובד סכום נוסף חייב במס בגין שכר עבודה (15 אלפי ש"ח).
♦ עובד שיגיש את התביעה לפי הסכום הכולל המגיע לו בגין שכר עבודה ופיצויי פיטורין (160 אלפי ש"ח), יתחייב במס בגין חלק התביעה המיוחס לשכר עבודה, שכן הוראות הסעיף קובעות, שיש לייחס את הגמלה תחילה לחוב שכר העבודה. עובד זה יוכל ליהנות מפטור ממס בשל פיצויי פיטורין רק בגובה ההשלמה לתקרת הגמלה (15 אלפי ש"ח).
♦ מצב 3 - החוב המגיע לעובד בגין כל אחד מהרכיבים בנפרד – שכר עבודה ופיצויי פיטורין – גבוה מסכום התקרה. במקרה זה, טוב יעשה העובד אם יתבע רק את החוב בגין פיצויי פיטורין הפטורים ממס, ולא יתבע כלל את שכר העבודה. כך, כל הגמלה תיוחס לרכיב שנתבע בפועל, ותהיה פטורה ממס. עובד שיגיש את התביעה לפי הסכום הכולל המגיע לו, יאלץ לוותר על הפטור, ואין לו להלין אלא על עצמו.