♦ המערער, רואה חשבון בהכשרתו, עבד בין השנים 1996 ועד 2008 בחברת טי.טי.אי.טיס טלקום בע״מ (להלן "החברה"). במהלך 2008 פרץ סכסוך בינו לבין בעל המניות והשליטה בחברה, מר ליפשס, אשר דרש את פיטורי המערער כבר ביולי 2008. המחלוקות כאמור העכירו את היחסים בניהם וגרמו למשבר אמון חריף, ומר ליפשס דרש את פיטוריו המיידיים. מערער, פנה במכתב ביום 27.11.08 לחברה ולמר ליפשס ובו ביקש את ״מיצוי זכויותיו״. ברכיבים הבאים: ״שנת הודעה מוקדמת"- 1,080,000 ש"ח. 6 חודשי ״מענק מיוחד״- 540,000 ש"ח. ״בונוס לשנת 2007״- 280,000 ש"ח. בונוס לשנת 2008״-210,000 ש"ח. הפרשי שכר-1,080,000 ש"ח. ״פיצויים בגין לשון הרע״- 1,800,000 ש"ח. סה״כ- 4,990,000. החברה במכתביה החוזרים כפרה בכל אחת מההתחייבויות שנטענו כלפיה במכתב.לסילוק המלא הסופי המוחלט של כל תביעות, הוסכם כי החברה תשלם לאלי את הסכומים כדלקמן: סך של 12 משכורות חודשיות החל מיום 15.7.08, ומענק חד פעמי בסן 100,000 ש"ח. הסכם הגישור יצא לפועל ובמסגרתו קיבל המערער מהחברה סכום כולל של 1,248,972 ש"ח. במכתב נלווה שצירף המערער לדו״ח השנתי שהגיש לשנת 2008, כתב המערער לפקיד השומה כי מלוא הסכום הנ״ל 1,248,972 ש"ח מהווה לשיטתו הכנסה פטורה ממס כלשהו ״,.. מאחר והן אינן נובעות ממקור הכנסה פירותי או הוני כלשהו״. המשיב לא קיבל עמדתו זו של המערער ובשומה שהוצאה לו קבע כי מלוא הסכום האמור מהווה תקבול של הכנסה כמובנו בסעיף 2(2) לפקודה והוא חייב על כך במס הכנסה מלא. על כך הוגש ערעור זה. המערער חזר בו מטענתו המקורית לפיה המדובר בתקבול שאיננו הכנסה פירותית ואף לא הכנסה הונית ומיקד טענותיו בכך כי המדובר בהכנסה הונית דהיינו, ויתור! על זכות ההתחרות בחברה.
״ההתחייבות שהוא לקח על עצמו לדרישת החברה, לא ליצור מנגנון אשר היה יכול להפיק לו הכנסה בעתיד, ומכיוון שכך נכון לסווג פיצוי זה כהוני״. עוד, טוען המערער,כי אין המדובר בתשלום שניתן לסווגו כ״הכנסת עבודה״ עפ״י אחת החלופות שבסעיף 2 לפקודה.
♦ טענות המשיב, בשומתו ובהחלטה הדוחה את ההשגה, רואה בפיצוי האמור הכנסת עבודה כמובנה בסעיף 2(2) לפקודה
ביהמ"ש המחוזי באר-שבע כב' הנשיא יוסף אלון:
נקודת המוצא בבחינת הסיווג הנדרש לתשלום הפיצוי שבנדון הינה כי המדובר בסכום ששילמה מעבידתו לשעבר של המערער למערער. חלק הארי של סכום זה שולם על ידי החברה למערער
בהעברות תשלומי משכורות רצופות ומתמשכות עד ליום חתימת ההסכם (30.12.08). המערער מאשר, כי עד לסוף 2008 הוא נותר מחובר לרשת המידע של החברה וכי הרכב הצמוד שניתן לו על ידי החברה היה בחזקתו עד ינואר 2009. תמונת הדברים המתבקשת, כי המשיכה החברה לשלם למערער תשלום חודשי, בגובה משכורתו, מעלה כי התקופה שמפרוץ הסכסוך ועד ליום חתימת ההסכם הייתה מעיין תקופת ״דמדומים" שבמהלכה נתעצבה ונתקבעה פרישת המערער מעבודתו בחברה וסיום יחסי העבודה ביניהם. ״תביעות המערער מהחברה״ הוגדרו על ידי המערער עצמו - תביעות שעניין כולן הינו בזכויות שכר ונלוות הנטענות על ידו כנגד החברה ביחס לתקופות העסקתו בחברה בשנים 2007 ו 2008, שנת הודעה מוקדמת, הפרשי שכר וכו׳. תשלום מוסכם זה נושא אפוא על פניו - הן מתוך נוסחו של הסכם הגישור והן מרקע הדרישות והעמדות הנ״ל שקדמו לו- אופי ברור של תשלומי מעביד לעובד כהגדרתם הרחבה שבסעיף 2 (2) לפקודה. אין ביהמ"ש מקבל את טענת המערער, כי הסכמתו לסעיף 3 להסכם הפשרה, מהווה מבחינתו ויתור על ״נכס הוני״ ההופך את התמורה נשוא ההסכם לתשלום הוני. עוד יצוין, כי התשלום נשוא ולפיו הפטור ממס בגין מענק הפרישה יהיה "... עד סכום השווה למשכורת של חודש לכל שנת עבודה לפי המשכורת האחרונה, עלה סכום המענק על השיעור האמור, רשאי המנהל לפטור את העודף, כולו או מקצתו, בהתחשב בתקופת השירות, בגובה השכר, בתנאי העבודה ובנסיבות הפרישה״. בעניין דע מלוא הסכום נשוא הסכם הגישור עודף מעבר לסכומי הפטור האמורים בסעיף 9(7א)(א)(1) לפקודה. גם אם ביהמ"ש היה מקבל את הטענה כי יחסי העובד מעביד הסתיימו ב- 15.7.08, הרי שגם אז הסיווג הראוי לתשלום הנ"ל - היה במהותו ״מענק פרישה״ כמובנו בסעיף 9(7א)(א)(1) לפקודה - הכנסה שבפסיקה ענפה סווגה כ״פירותית״ לעניין מיסוייה. סוף דבר התשלום נשוא הסכם הגישור בסכום של 1,248,972 ש"ח מהווה ״הכנסה פירותית״ בידי המערער, על כן שומת המשיב, נשוא ערעור זה, בדין יסודה, דין הערעור להדחות.
תוצאה:
♦הערעור נדחה.
ניתן ביום 9.1.2012
ב"כ המערער: עוה"ד יוסי דולן
ב"כ המשיב: פרקליטות מחוז דרום (אזרחי)
